האם היהדות פונדמינטליסטית?

האם היהדות פונדמינטליסטית?

ז', כ' בניסן תשס"ז

שאלה 1:

היהדות פונדמינטליסטית? האם היהדות חולקת במשותף עם שאר הדתות את הנקודה של ראיית כל תופעה דרך המשקפיים הדתיות?

תשובה 1:

ומה הן משקפים דתיות בהגדרתך?

שאלה 2:

אחדד מעט את שאלתי: זה כמובן מרחיב את השאלה מאד, אך באופן כללי: מוסלמי טוב, מתמודד מול העולם החפשי (מבחינתו,במובן השלילי של המילה) ובעצם רוצה ושואף ומאמין להכריע אותו. ה"יהודי-טוב" או ג"כ חי בתחושה שכזו, או שיהיה לכאורה בפרדוקס מתמיד. שהרי בעולמינו שולטים מבחינה תרבותית , כוחות הסותרים את הראיה ה"בית-מדרשית".

תשובה 2:

לא נוח לי בכל האופן שבו אתה מתנסח, משום מספר הנחות מובלעות בדבריך. א) עבורך יש הפרש מנטלי מהותי בין האדם ה"דתי" לבין כל אדם. זה נראה לי עצלות מחשבתית המכניסה בני אדם בקופסאות עם תויות מוכנות מראש: "אתה דתי, ולכן אתה חושב כך וכך". נראה לי יותר אמיתי לחשוב שאם אני אדם ואתה אדם, יש לי ולך יכולת להגיע עם מעט התבוננות חופשית, למסקנות דומות. ב) עצם השאלה על המשקפים, מניחה פיצול אישיות מובנה באדם. לענין זה, אני דתי, לענין אחר אני אזרח, ולענין אחר אני אבא. חשבתי תמיד שהאדם הוא נפש אחת, ושכל כולו נתון בכל מצבי חייו. במישור אחר, מזכירים לי דבריך את שאלתו של עתונאי אחד לאחד הרבנים של הימין "מדוע אתה מערב את אלוהים בשאלות טריטוריאליות?", כאילו יש לקדוש ברוך הוא ענין עם רגשות הלב בלבד ודבר אין לו עם כל מרחבי עולמו. ג) בכלל, מונחים כגון "פונדמנטליסטי", "רציונאליסטי", "מיסטי", "ליבראלי" ועוד, שנואים עלי משום שהם מונעים את ההתבוננות הרצינית בשאלות היסוד של הקיום האנושי, וגם מונעים את היחס האמיתי לזולת, מאחורי מסוה של כוונות טובות. ד) האם לדעתך יחס שפוי והוגן אל העולם הוא דווקא ההסכמה להותיר את העולם בשפלותו? האם לדעתך הרצון לחסן את כל בני העולם נגד שפעת העופות היא סוג של פונדמנטליזם משום שאין כוונה להותיר אוכלוסיות מסויימות נגועות?

- לגופו של עניין. ברור שהיהדות מעוניינת ומחויבת מבחינה מוסרית לשנות את העולם. ברור גם כן שאין היא סוברת שיש להטיל סוג אחיד של זהות על כל בני האדם, ואפילו לא על כל יהודי. האדישות לגורלו הרוחני-אמוני-מוסרי-נפשי של האדם, במסוה של אהבת הבריות שאינה אלא שנאתם, זרה ליהדות מאד. אנו מצפים לזמן המאושר שבו תתמלא הארץ דעת ה' ולא ירעו ולא ישחיתו.

שאלה 3:

הרב כותב, להבנתי, שאין לתלות את ההבדל בין אדם דתי לאדם לא דתי ב"הפרש מנטלי מהותי", ו"אם אני אדם ואתה אדם יש לי ולך היכולת להגיע עם מעט התבוננות חופשית, למסקנות דומות."

1. במאמר על הרצון בשמונה פרקים להרמב"ם באר הרב, להבנתי, שמסקנותיו של האדם תלויות בבחירתו ואינן תולדת כלים רציונליים בלתי מושפעים. לכאורה סותר.

2. באופן עקרוני מטרידה אותי שאלת הודאות לאור הבדלי הדעות. גם הסבר על הצורך בריבוי דעות, מתרץ את הקושי שבעצם היותה של אלטרנטיבה לתפיסה, אך אינו מביא לעמדה של ודאות בתפיסה עצמה.

3. מענין לענין באותו ענין: עצם העובדה שניתן הסבר ליהדות בניסוחים אידאליסטיים של אפלטון, למשמעות המדינה באופן השאוב במובן זה או אחר מהגל, או לתפיסות מוסריות במושגים דיאלוגיים אקזיסטנציאליסטיים, יש בה להטיל ספק בקיומה של זהות היהודית חיה, כנ"ל בשאלה על תלמידי חכמים וחכמי אוה"ע. אמנם תירוץ אפשרי הוא שחיוניותו של עם ישראל אינה ניכרת במישור של המאמץ השכלי האנושי, שהוא בגדר "חכמה בגוים תאמין", אלא במימד אחר שמצטרף להישגי התרבות האנושית. כך הבנתי את תשובת הרב לשאלה הנ"ל. אלא שאז תישאל השאלה מהו אותו מימד. כאשר התשובה מנוסחת באופן שאינו מאפשר זיהוי והבחנה של המימד הישראלי העצמי בכלים אוניברסליים, הרי שחזר הספק למקומו.

תשובה 3:

1. אמנם המסקנה השכלית תלויה בגורמים חוץ שכליים, אך אין מניעה ששני אנשים יבחרו במידה שווה באותם גורמים ומתוך כך יגיעו לאותה מסקנה.

2. למד את "הודאות המקורית" באורות הקודש חלק א עמ' רג ואילך.

3. דרכי הסברה אינם התוכן. התוכן הבסיסי ("המימד") הוא השמיעה הנבואית.