הרב אורי שרקי
בין קבלה לפילוסופיה - אדם קדמון
סיכום שיעור מתוך הסדרה "בין קבלה לפילוסופיה" בערוץ אורות
בעריכת ר' אברהם כליפא
חכמי תורת הקבלה מדברים על עולמות על גבי עולמות: עולם העשיה, שהוא העולם שבני האדם נתונים בו. למעלה ממנו, עולם היצירה, שהוא העולם שאנחנו תופסים בתור עולם האסתטיקה, והוא גם העולם שאנחנו מייחסים לו את המלאכים. למעלה ממנו, עולם הבריאה, משם באות הנשמות. ולמעלה מן הכל, עולם האצילות. כל אלו הינם דברים קלאסיים בתורת הקבלה. אלא שהאר"י ז"ל התמקד במישור הרבה יותר עליון, שרוב חכמי הקבלה לא עסקו בו, והוא העולם שלמעלה מעולם האצילות. עולם זה, מוזכר בספר הזהר רק ברמזים במקומות ספורים, נקרא בשם "אדם קדמון". אין זה "האדם הקדמון" של הארכיאולוגים, אלא הוא שורש כל המציאות כולה, כמין מדרגה אמצעית בין הבלתי נתפס לנתפס, בין האינסוף לבין הספירות.
מצאנו מוטיב דומה, להבדיל, במיתולוגיות, כגון ההינדואיזם ודומיו, לפיהן כל המציאות כולה באה מתוך ההקרנה של איזה אדם קדמוני אידיאלי, "מקרו-אנתרופוס", שממנו משתלשלים כל העולמות וכל המציאויות. עלינו לברר מה כוונת רבותינו באמרם שהעולם מתחיל מהארה ששמה אדם.
מצאנו לזה יסוד בתיאור המרכבה שבספר יחזקאל, שם כיסא הכבוד העליון, עומד על גבי אופנים, ועל גבי האופנים, חיות, ועל גבי החיות, כסא, ועל גבי הכסא, דמות אדם, "הוא מראה כבוד ה'", שהיא הופעה של הקב"ה, אור הנגלה לנביאים. יש לשאול למה התכוונה הנבואה כשהיא אמרה על "אדם" שהוא שורש כל המציאות כולה? האדם ידוע לנו בתור הישות המוסרית היחידה שבתוך העולם הטבעי. כשאנו מסתכלים על העולם הטבעי, אנו רואים תפוחים שנופלים מן העץ, שמש וירח, ים וגליו, אבל איננו מוצאים מוסר, דהיינו אפשרות של נתינה וקבלה באופן רצוני, כי אם אצל האדם. מכאן נלמד שכל עניין "אדם קדמון" בא לומר שכאשר הקב"ה בורא את עולמו, הוא מתכוון לפעול כלפי עולמו מתוך הנוסחה מוסרית ולא רק מתוך הנוסחה הטבעית, הפילוסופית, ואחריהם גם אנשי המדע, שאינם מודעים אלא לממד הטכני והטבעי של היחס בין הסיבה הראשונה, הקב"ה, לבין העולם. זה שהקב"ה פועל כמי שמדבר, ביטאו חכמינו דרך המושג "אדם קדמון" שהוא השורש של כל העולמות כולם.