הרב אורי שרקי
בין קבלה לפילוסופיה - תורת האר"י
סיכום שיעור מתוך הסדרה "בין קבלה לפילוסופיה" בערוץ אורות
בעריכת ר' אברהם כליפא
תורתו של רבנו יצחק לוריא מצפת הינה אחת התורות העמוקות ביותר שהתגלו בתורת הקבלה. יסודות תורה זו שלושה: הצמצום, החלל הפנוי - ובעקבותיו שבירת הכלים, והתיקון.
תורת הצמצום: אמנם רבו הפרשנויות אך ניתן לסכם ולומר שהקיום האינסופי של הבורא ית' סותר לכאורה את אפשרות הקיום של הנברא. הקב"ה הוא המוחלט, ולא נותר מקום לשום מציאות אחרת זולתו. מכוח זה יש שסברו שהעולם אינו אלא אחיזת עיניים, סוג של אשליה כאילו הכל א-לוהות ואין שום דבר מבלעדי האור הא-לוהי. מנגד, אמרו האפיקורסים: אם יש א-לוהים אין מקום לעולם והרי אנחנו רואים את העולם לפנינו, אם כן אין א-לוהים. לעומתם, תורת הקבלה מדברת על תורת הצמצום: ריבונו של עולם כביכול מפנה מקום בתוך האור האינסופי שלו, על מנת לתת מציאות לזולתו. מצאנו הדים לשיטה זו גם בתורת הנגלה, שבה אחד השמות של הקב"ה הוא "המקום ברוך הוא" (הגדה של פסח). נתינת המקום לזולת מייצרת אפשרות של האוטונומיה, של בחירה חופשית, של בניית הנברא את עצמו. במובן זה תורת הקבלה שונה מן המסטיקות למיניהן - שבהן האדם בטל מול הא-לוהות ונבלע בה - וקובעת שיש לאדם משימה לקנות את זכות קיומו ומתוך כך לעמוד פנים בפנים מול הבורא. זאת המשמעות העמוקה והמוסרית של תורת הצמצום: נתינת המקום לנברא לבנות עולם שמתוכו הוא יוכל להיפגש עם ריבונו של עולם.
מאחר ואי אפשר להותיר את המציאות בתוך ריק מוחלט שעשוי להרחיק באופן מוחלט את הנברא מהבורא ולאבד את משמעות חייו, אומר האר"י ז"ל שלאחר הצימצום התרחש תהליך של חדירת האור הא-לוהי, לתוך החלל הפנוי הזה, המכונה "הקו". קו אור זה מזמין את כל העולמות כולם לתהליך מסובך של יצירת אורות וכלים. מעניין לראות שהכלים הינם לפי כוחו של הנברא, ואילו האור לפי כוחו האינסופי של הבורא. מטבע הדברים, אין אפשרות לכלים להחזיק מעמד מול אור אינסופי זה, ולכן נשברו הכלים. מכאן ואילך העולם עסוק בליקוט השברים, כמין פאזל שהתנפץ שאנו הולכים ובונים אותו. כך שלפי תורת הקבלה עולמנו איננו בנוי על יסוד של דף חלק אלא אנו בונים את העולם עם שברי עולמות שקדמו לנו, שאנחנו עסוקים בתיקונם, מה שמכונה עולם התיקון.
מתוך כך ישנן הרבה מאוד צרות בעולם, והרבה תפיסות מעוותות צומחות ממצב זה. רבי נחמן מברסלב אומר באינטואיציה נפלאה שישנם שני סוגים שונים של אפיקורסות שנולדים בעולם: אפיקורסות שמקורה בשבירת הכלים והשניה שמקורה בחלל הפנוי.
כאשר אנו שומעים ויכוחים אידיאולוגיים, המתווכחים מסכימים שקיים סולם ערכים מסוים, אלא שלכל אחד מהם סולם ערכים משלו, וכל הוויכוח הינו מהו סדר הערכים. דבר זה דומה לשבירת הכלים שהתנפצו לרסיסים וכל הויכוח הוא כיצד לבנותם מחדש. אך ישנה אפיקורסות אחרת שמקורה בחלל הפנוי, לפיה אין משמעות לשום דבר, כמו שמצאנו בפילוסופיות האבסורד הקיומי.
הדרך לטיפול באפיקורסויות אלו שונה: על מנת לדון עם הדעות המקולקלות שבאות משבירת הכלים, צריך האדם להיות מסוגל להשיב בתשובה את המתנגד, "דע מה שתשיב לאפיקורוס". מה שאין כן בזו שמקורה בהחלל הפנוי, שדרך הטיפול בה הוא על ידי שתיקה, והשאלות העמוקות נפתרות לא על ידי דיבור ולא על ידי אמירות, אלה על ידי שתיקתו של המתבונן, ומתוך כך בא התיקון.