הרמב"ם על תושב"כ ותושבע"פ

א' באדר, כ' בניסן תשס"ז

שאלה 1:

במו"נ חלק ג פרק מא נראה שהרמבם מפריד בין המקראות ותושב"ע שהיא ההלכה. למדנו משיעורך שתושב"ע אינה פרוש לתושב"כ אלא היא ניתנה מפי הגבורה בתור הלכה. ותורה שבכתב ניתנה בשל סיבות אחרות כגון הטעם הפנימי והמוסרי וההיסטורי של עם ישראל.

ראיתי ברמב"ם בהקדמתו שליד החזקה:

"תורה זו תורה שבכתב ומצוה זו פירושה. וציונו לעשות התורה על פי המצוה. ומצוה זו היא הנקראת תושב"ע" ובהמשך "והמצוה שהיא פירוש התורה לא כתבה".

אני מבין מפה שנצטוונו על קיום התורה שבכתב ואותה אנו צריכים לקיים. איך מקיימים? זה על פי הפרוש שניתן למשה רבנו.

ז"א יש תורה אחת שבכתב ואותה צריכים לקיים וכל המצוות ההלכתיות נובעות משם על פי הפרוש של משה רבנו. (אפשר גם על פי יג מידות שהתורה נדרשת בהם שניתנו ממשה בהר סיני לחכמי עם ישראל).

אני מבקש מהרב לבאר את דבריו ביחס שבין תורה שבכתב ותושב"ע, על פי דעת הרמב"ם.

תשובה 1:

להרמב"ם התושבע"פ היא פירוש המצוה המוזכרת בכתוב, אך אינה פירוש הכתוב.



שאלה 2:

אומר הרב בשיעוריו שהתורה שבע"פ אינה פירוש התורה שבכתב ואילו בהקדמה הרמב"ם למשנה תורה אומר הרמב"ם במפורש ההפך:

וְהַמִּצְוָה, שְׁהִיא פֵּרוּשׁ הַתּוֹרָה--לֹא כְתָבָהּ; אֵלָא צִוָּה בָּהּ לַזְּקֵנִים וְלִיהוֹשׁוּעַ וְלִשְׁאָר כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמָר "אֵת כָּל-הַדָּבָר, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם--אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ, לַעֲשׂוֹת ..." (דברים יג,א). וּמִפְּנֵי זֶה נִקְרֵאת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה.

כיצד מסביר הרב את דברי הרמב"ם?

תשובה 2:

כוונת הרמב"ם היא שהתורה שבעל פה היא הפירוש למצוות שהוזכרו בתורה שבכתב, אך אין היא פירוש לפסוקים, כפי שהוא כותב במפורש במורה נבוכים חלק ג פרק מא.