הרב אורי שרקי

היחיד וההמון

מתורתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל

"מעייני הישועה", כ"ו בחשון תשס"ג




מפני מה מתחלקת החברה בישראל לתלמידי חכמים ועמי ארצות? וכי לא טוב היה שכולם יהיו יודעי תורת ה', "כל עם ה' נביאים"? התשובה לפי הרב זצ"ל (אורות הקודש ב, שסד-שסה) נעוצה בצורך בחלוקת הכשרונות בין בעלי ההכרה השכלית העליונה, לבין בעלי הנטיות הטבעיות שנשמרות בבריאותן דווקא אצל ההמון הבלתי מלומד. יש בריבוי הדעת סכנה של החלשת הצד הטבעי שבנטיות הנפשיות, ודווקא עמי הארצות מצילים ממנה (עי' סוכה מג, ב).

וכך מבאר הרב:

"האינטליגנציה חושבת שיכולה היא להיפרד מעל ההמון, שאז תהיה יותר בריאה ברוחה, יותר אצילה במחשבתה. זוהי טעות יסודית, טעות שאינה מכרת את הצד הבריא שיש בההכרות הטבעיות, ובחושים הטבעיים, שלא נתתקנו, אבל גם לא נתקלקלו על ידי שום הפרעה קולטורית.

הצד הבריא של היושר מצוי הוא באנשים גסים יותר ויותר ממה שהוא מצוי במלומדים ומוסריים בעלי מחשבה. יותר מובהקים הם המלומדים בדברים הפרטיים של המוסר, בחוקיו ודקדוקיו, אבל עצם הרגשתו זאת היא מצויה באנשים בריאים טבעיים, שהם הם ההמון, עם הארץ."

שמא נאמר שכל זה אינו נוגע לעולמם העצמי של החכמים, בחכמת אלוהים, אלא בנטיות הטבעיות בלבד. על כך מעיר שוב הרב:

"ולא דווקא בהרגשת המוסר השורשית עולה הוא ההמון על אנשי הסגולה, גם בהרגשת האמונה, הגדלות האלוהית, היופי, החושיות, הכל אשר לחיים בדרך ישרה, בלתי מסוננת על ידי הצינורות המלאים שכר אגמי נפש של הדעת והחכמה, הוא יותר בריא וטהור בההמון".

אך עם כל מעלתו של ההמון, בשעת מבחן הוא נזקק להדרכתם של תלמידי חכמים:

"אמנם לא יוכל ההמון לשמור בעצמו את עצומו וטהרתו, איננו יכול לקשר יפה את מושגיו, גם איננו יכול לקשר יפה את מושגיו, גם איננו יודע איך לעמוד בקשרי המלחמה, בעת אשר הכרות והרגשות נלחמות בפנים או בעולם מבחוץ. לזה צריך הוא לעזרת גדולי התושיה, המיישרים לפניו את נתיבות עולמו."

מאלה ומאלה גם יחד נבנה עולם שלם:

"אבל כשם שמשפיעים עליו עצה ותושיה, כך הוא משפיע עליהם חיים בריאים".