קדושה ופרישות

כ', כ"ג בשבט תשס"ז



שאלה 1:

אני חוזר בתשובה אשר קראתי המון אמירות של חזל על כך שכל מקום שבו יש פרישות יש קדושה.

כאשר אומרת לי שלום אני מחזיר לה שלום מבלי להביט בה. כאשר באים אלינו זוג אורחים, אני מדבר רק עם הבעל ולא עם האשה. כמובן שחס ושלום איני מסתכל בה. רב אחד אמר לי שאני משונה ושהוא לא נוהג כך. אני מבין שההלכה היא שמותר להסתכל באשה שלא על מנת להנות מיופיה. אך אני רוצה יותר מכך - אני רוצה קדושה. ההלכה אינה מספקת. וחבל גם על הציבור הרחב שלנו (הכיפות הסרוגות) שככל הנראה אף פעם לא יגדל התוכו אנשים קדושים - אם גדר חמור של ערווה, הוא מבחינתם משונה.

השאלה שלי היא האם אני בסדר או שיש משהו שאני לא מבין? האם זה בסדר לא להשתתף עם הציבור בפעילויות הישוביות (ישוב דתי על פי ההלכה), כי הם לא מספיק פרושים על פי דעתי.

מה הדרך הנכונה לקדושה? ומתי אפשר לקבל על עצמי חומרות?

תשובה 1:

מי שחי בעבר באווירה מחוסרת קדושה מפתח רגישות יתר, שאינה מעידה דווקא על חוש מפותח לקדושה, כי אם על חולשה, המכריחה אותו להחמיר יותר מן הרגיל כדי להיות קדוש. אם אתה כזה, הרי שמותר לך, אך אל תעשה מזה לא אידיאל ולא הפגנות.



שאלה 2:

אני מרגיש שלא קיבלתי תשובה לחלק מהשאלות שנשאלו.

1. מה קורה עם כל האמירות של חז"ל כמו בפרקי אבות: "אל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו ק"ו באשת חברו" , ובמקום של גדר ערוה שם הקדושה, וגדולי עולם היהדות שנזהרו מאוד ממש כמו שכתוב בשולחן ערוך במפורש שצריך להתרחק מן הנשים מאוד מאוד!!

כיצד הרב אמר לא להפוך את זה לאידיאל? זה לא אידיאל שאני המצאתי, אז אני רוצה להבין האם יש טעות בהבנה שלי את האידיאל והיכן הסימוכין לכך.

2. כיצד הציבור שלנו יגדל התוכו אנשים קדושים - אם גדר חמור של ערווה, הוא מבחינתם משונה?

3. מה הדרך הנכונה לקדושה? ומתי אפשר לקבל על עצמי חומרות? אני חוזר בתשובה אשר קראתי המון אמירות של חזל על כך שכל מקום שבו יש פרישות יש קדושה.

כאשר אומרת לי שלום אני מחזיר לה שלום מבלי להביט בה. כאשר באים אלינו זוג אורחים, אני מדבר רק עם הבעל ולא עם האשה. כמובן שחס ושלום איני מסתכל בה. רב אחד אמר לי שאני משונה ושהוא לא נוהג כך. אני מבין שההלכה היא שמותר להסתכל באשה שלא על מנת להנות מיופיה. אך אני רוצה יותר מכך - אני רוצה קדושה. ההלכה אינה מספקת. וחבל גם על הציבור הרחב שלנו (הכיפות הסרוגות) שככל הנראה אף פעם לא יגדל התוכו אנשים קדושים - אם גדר חמור של ערווה, הוא מבחינתם משונה.

השאלה שלי היא האם אני בסדר או שיש משהו שאני לא מבין? האם זה בסדר לא להשתתף עם הציבור בפעילויות הישוביות (ישוב דתי על פי ההלכה), כי הם לא מספיק פרושים על פי דעתי.

מה הדרך הנכונה לקדושה? ומתי אפשר לקבל על עצמי חומרות?

תשובה 2:

1. כל האמירות של חז"ל הן אמת ויציב. מי שגדל באוירה של קדושה טבעית, יודע כיצד לא להפוך את הנחיותיהם למוזרות, כי דרך ארץ קדמה לתורה. אידיאל הקדושה הוא הדבקות ההכרתית והרגשית בה'. כדי להגיע אליה יש לגדור את הערוה, אך אין עצם הגדר הקדושה עצמה כי אם הכנה אליה. מה שאמרתי שאין להפוך לאידיאל, הוא על ההחמרה עבור מי שבשל חולשתו זקוק להחמיר, כדברי הרמב"ם בפרק ד של שמונה פרקים.

2. גדר הערוה איננו משונה בעיני הציבור "שלנו", הוא מצוות ה' ומקיימים אנו אותו בשמחה.

3. הדרך לקדושה מבוארת בשמונה פרקים להרמב"ם, בספר שערי קדושה, ובמסילת ישרים.