הרב אורי שרקי

מה זאת אהבה?

סיכום שיעור (וידאו, אודיו) בכנס רמלה, סיון תשע"ו




הפילוסוף גוטפריד לייבניץ אמר שהעולם, גם הפיזי והמטאפיזי וגם הפסיכולוגי-רוחני, בנוי ממונדות, כלומר יחידות סגורות; ולמונדות אין חלונות. זאת אומרת שכל אחד מאיתנו חי במערה סגורה ואיננו יכול לצאת מעולמו. התפיסה הפסימית הזו באה בעצם לומר שאני לעולם לא אכיר את זולתי ותמיד אהיה סגור בתוך עצמי. וגם כשאני מתייחס אל השני זה יהיה מנקודת המבט שלי.

מבחינה קיומית מאוד קשה לשאת את זה. אלא שיש עובדה אחת ששוברת את התפיסה הזו של לייבניץ, והיא: האהבה. האהבה היא ההוכחה הקיומית לכך שאפשר להיכנס אל עולמו של השני ולהיות בקשר עם זולת באמת. ניתן לומר שאנחנו, מתוך המערות הסגורות שלנו, מסוגלים לחפור כמה חורים להיפגש עם המערה של השני.

ובמובן הזה האהבה היא חידה – איך אפשר לאהוב באמת מישהו אחר מאשר את עצמי?! אך המציאות מוכיחה שהדבר הזה אפשרי.

אבל הדבר הזה דורש מאיתנו איזשהו מאמץ אינטלקטואלי ואפילו רגשי לא פשוט. בימינו המושג "אהבה" איבד את משמעותו המקורית והוא מזוהה באופן מוחלט עם "סיפוק היצרים". כשהאמת היא ש"אהבה" ו"יצרים" הם אנטיתטיים באופן מוחלט! משום שכשאני בא לספק את יצרי אני בעצם משתמש בשני לצורך עצמי, ובאהבה זה בדיוק הפוך – אני משתמש בעצמי לצורך הזולת. ההבדל הוא בשאלה – מי עומד במרכז, אני או הנאהב? או במושגים של "בעל הסולם": האם אני נותן על מנת לקבל או אני מקבל על מנת לתת? אבל להיפתח כדי לאהוב באמת, זה דבר שמטיל אחריות ואפילו פחד, שהאדם מוכן לעשות הכל כדי לשכוח את זה.

פרויד לימד אותנו שביטויים שאדם אומר בתור בדיחה או בתור עגה אינם סתם ביטויים, אלא הם בעלי משמעות וגונזים בתוכם השקפת עולם שלימה. יש היום ביטוי משונה אך מצוי: "תן לי לחיות, אחר כך אתחתן". זה בעצם בא לומר שלהתחתן זה למות. וכן הביטוי הסלנגי המפורסם "אני מת עלייך", שבא לומר: לאהוב, אם באמת אוהבים, זה למות!

ודבר זה נובע מטעות מצויה במתמטיקה פשוטה... כמה זה 1+1? יש לזה 3 תשובות מצויות בעולם:

1) התשובה הרומנטית: 1+1=1. זה נורא ואיום! זה אומר שיש כאן 'אחד' שהלך לאיבוד, היה פה קורבן! התשובה הזו מסתירה איזושהי שתלטנות סמויה: "אני כל כך אוהב אותך שאני רוצה שתהיי כלולה בי" או "שאני רוצה להיות כלול בך", ובאיזשהו מקום זה סוג של אובדן האישיות. לכן אפשר להבין מדוע אנשים לא רוצים להתחתן: המחשבה ש"אהבה" היא "התמזגות" מביאה לתחושה של שיעבוד, של אובדן חיים, והם לא רוצים למות!

2) התשובה המתמטית: 1+1=2. זה ודאי לא נכון! זה אומר שגם אחרי שהתחברנו נשארנו 'שניים'. לפי תשובה זו, החיבור לא הועיל בכלום, ה'פלוס' לא שינה דבר. אז למה להתחתן?!

3) התשובה האמיתית: 1+1=3. אני נשאר אני ואת נשארת את, אבל יש נושא משותף שמחבר ביננו אך איננו בולע אותנו – הולד, הזוגיות, ה"שכינה ביניהם", איזה מקצב שאנו שותפים בבניתו והוא הנותן משמעות לחיבור ביננו.

אחרי שהבנו את זה, יש מקום גם לברר את סוגי מערכות היחסים הקיימות בין בני זוג. כי בניגוד לבעלי חיים שאצלם הזוגיות פשוטה, אצל האדם זה מתחיל להיות מסובך, מעורב בסיבות רגשיות וכו'. מאיפה הדבר הזה בא?

אם מסתכלים בסיפור של התורה כיצד נברא הזוג הראשון רואים שהזוג הראשון עבר איזושהי טרנספורמציה של 3 שלבים: בהתחלה ”זָכָר וּנְקֵבָה“, לאחמ"כ ”אִישׁ וְאִשָּׁה“ ובסופו של דבר ”אָדָם וְחַוָּה“; ואלו שלוש מערכות יחסים שונות לגמרי.

* ”זָכָר וּנְקֵבָה“ מתייחס לפונקציה הביולוגית. אצל בעלי חיים – ”זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם“. יש אדון חתול וגברת חתולה וגם מר ג'ירף וגברת ג'ירפה, והזיווג הזה מסתדר יפה מאוד ללא שום קורסים להדרכת חתנים, מכון פוע"ה וכדו'. מערכת יחסים זו מצויה ואף לגיטימית גם אצל בני האדם, שהרי גם אנו בעלי חיים; אלא שאם זה היה נשאר כך אז האדם היה נותר חלק מהטבע והיה משועבד למערכת דטרמיניסטית של חוקי ברזל שאי אפשר להשתחרר ממנה. אך התורה נתנה לאדם גם שכל, המאפשר את כח השיפוט – אני יכול לדעת מי אני. אין שום חתול שאומר לעצמו "אני חתול" אבל האדם כן אומר לעצמו "אני אדם", מה פירוש הדבר הזה?

* לאחר שה' הפיל על האדם תרדמה ובנה את האישה מאחת מצלעותיו – ”וַיֹּאמֶר הָאָדָם: זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת“. היכולת להפוך את "מה שאני" לקונספט, לאיזושהי הפשטה – זה מיוחד לאדם. אבל דוקא אחרי שהאיש קרא לעצמו "איש" ולה "אישה", מיד בא החטא; ”אִישׁ וְאִשָּׁה“ מתייחס לאיזושהי מערכת יחסים שבה יש התייחסות אל הזולת כאל אובייקט – היא "אישה" אבל היא לא "מישהו". לוקח זמן לאדם להכיר בכך שיש מחוץ לו עוד אישיות ולראות את עצמו כעומד אישיות מול אישיות.

* רק אחרי החטא – ”וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה“. ואז יש לנו מערכת יחסים זוגית שלישית. נשמתית.

לסיכום: מערכת היחסים בין בני זוג יכולה להיות: "טבעית" – ”זָכָר וּנְקֵבָה“, "אינטלקטואלית" – ”אִישׁ וְאִשָּׁה“, ו"נשמתית" – ”אָדָם וְחַוָּה“.

ההבדל בין הטבעית לאינטלקטואלית ברור. אך מה ההבדל בין האינטלקטואלית לנשמתית? - אם יש דיבור או אין דיבור. בסיפור של מעשה הנחש, הנחש מדבר עם האישה והקב"ה מדבר עם האישה, עם הנחש ועם האיש, אבל בין האיש לאישה אין שיחה. וכשאין שיחה – אין אהבה. שיחה זו לא העברת אינפורמציה אל השני כי את זה אני יכול לעשות מצוין גם עם המחשב שלי. אלא שיחה משמעותה – להכיר בשני כנפש אחרת שאני מוסר לה חלקי נפש והיא מוסרת לי חלקי נפש גם כן.

לכן באהבה יש גם מידה מסוימת של כאב, כי יש מוכנות להקרבה של משהו ממך למען הזולת. מתוך האהבה הזו מגיעים לאהבת ה' אמיתית, כפי שאומר ר' אליהו די וידאש, תלמידו של הרמ"ק, בספרו "ראשית חכמה", שמי שלא ידע אהבת אישה לא ידע אהבת ה'.

זאת המשמעות של אהבה.