הרב אורי שרקי

היו שלום!

ניסן תש"פ

על בני שלום יוחאי שרקי הי"ד שנקטף ביום השואה בשנת תשע"ה בפיגוע דריסה בירושלים.

במשך 26 השנים שבהן היה בני חי עמנו בעולם הזה, הוסיף הוא אור ושמחה על כל סובביו. החיוך המלאכי הנסוך על פניו אמנם נבע משמחה פנימית, אך היה מכוון בעיקר להיות אמצעי פעולה על העולם. הוא ביקש על ידו להעניק לאחרים מהטוב הפנימי שבקרבו. כך שהתמזגו בקרבו שני מאמרים של מסכת אבות. האחד "הווי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות", אבל מכיון שיכול אדם לחשוב שיש בכך רק חובת הנימוס, קיים גם את השני: "הווי מקבל את כל האדם בשמחה". כל מפגש שהיה לו עם כל אדם בעולם היה מלווה ברצון להיטיב עם מי שפגש, להותיר אצלו רושם שישפר את חייו, וישמח אותו. בסיום כל שיחה סיסמתו היתה: "היו שלום, כי אני כבר שלום!".

מהלך החיים שלו היה בנוי על התעניינות אדירה בכל תחום של החיים. כמובן לימוד התורה בהעמקה ובדביקות, אך גם כל תחומי החיים כולם. מהבנה בחי ובצומח, בגיאולוגיה ובהישרדות, ועד אסטרונומיה וצפיה בכוכבים. מכיון שאהב את כולם, לא היתה שכבת גיל שלא הרגישה הזדהות עמו, מילדים קטנים ובני נוער ועד מבוגרים ממנו, בכל המסגרות שבהן פעל ונגע. בשירותו בחיל הים היה לדמות האהובה על מפקדיו וחבריו. אהבתו לארץ ישראל ולירושלים היתה ללא גבול. בירושלים אהובתו נפל ובה נטמן. עליה היה שר "ציון תמתי, ציון חמדתי, לך נפשי מרחוק הומיה, תשכח ימיני אם אשכחך יפתי, עד תאטר בור קברי עלי פיה".