מה לא בסדר בשיטת הממשל העכשוית במדינת ישראל?

הרב אורי שרקי

מה לא בסדר בשיטת הממשל העכשוית במדינת ישראל?

"עולם קטן", אדר א' תשע"ט

מה לא בסדר בשיטת הממשל העכשוית במדינת ישראל? הכל מתחיל מחוסר האיזון בין הרשויות. אמנם קל להאשים את מערכת המשפט ואת בג"ץ בהפרת האיזון, לראות באקטיביזם השיפוטי אם כל חטאת. אבל אם נהיה כנים, יתכן ובמידה מסויימת לא היתה ברירה למערכת המשפט להתערב מעבר לתחום הטבעי שלה - שהוא לפסוק על פי החוק ולא לקדם אג'נדות שלא מדעת המחוקקים - משום השיתוק שאחז ברשות המחוקקת - הכנסת - וברשות המבצעת - הממשלה. השיתוק נובע ממספר חוקים המונעים את המשילות של הגופים המייצגים את העם, שאם ישונו, ישנו גם את כל תמונת השלטון בישראל. ואלו הם:

הראשון, הוא תפקידו הכפול של היועץ המשפטי לממשלה, שגם מייצג עקרונית את הממשלה, כמו כל עורך דין המייצג את מרשו, וגם משמש כפרקליט ראשי הקובע עבור הממשלה מה ראוי לה לעשות או שלא לעשות, מה שמעמיד אותו דה-פאקטו כשליט-על בלתי נבחר, על המדינה. זו החלשה של הדמוקרטיה בתור שלטון העם. החולי הזה חודר גם בכל מערכות השלטון, המחוייבות להעמיד יועץ משפטי בכל דרג ביצועי. עניינים רבים לטובת הכלל מעוכבים בשל החשש שמא לא יאושרו על ידי היועצים המשפטיים, ההופכים למערכת שלטון מקבילה לזו הממונה על ידי הממשלה.

השני הוא החוק המאפשר כפל תפקידים של שר או סגן שר עם חברות בפרלמנט. זה יוצר שיתוק כפול. מחד, שר או סגן שר אינו יכול להתמסר לענייני משרדו, משום שעליו להיות זמין מול כל הצבעת אי-אמון בכנסת או לשם כל העברת חוק. מאידך אסור לשר או לסגן שר, לקדם הצעת חוק שאינה נוגעת ישירות לענייני משרדו. כך מוטל התפקיד כפוי הטובה של הגשת הצעות חוק למלאכתם של חברי כנסת זוטרים בקואליציה או של חברי האופוזיציה, בעוד שכמות גדולה של חברי הקואליציה מנועה מלהגיש אותן. החוק הנורבגי, המאפשר לשר לפרוש מן הכנסת כל ימי כהונתי ולשוב עליה אינו ממומש כמעט.

השלישי הוא החוק המאפשר לחקור את ראשי הממשל המכהנים על עבירות על החוק. בניגוד לעולה ממבט ראשון, זו פגיעה חמורה בדמוקרטיה. ניתנה אפשרות כמעט אוטומטית לכל גורם העוין את הנבחרים להפריע באופן מתמיד לעבודתם, ולהפקיד את עתידם הפוליטי בידי המשטרה ומערכת המשפט, תחת אשר העם הוא הקובע. מובן מאליו שאין שום אדם מעל החוק באופן מוחלט, אבל בהחלט ניתן להשאיר את ההחלטה אם לחקור או להעמיד למשפט את ראשי העם בזמן כהונתם, בידי הכנסת.

אם יתוקנו שלושת העיוותים האלה, על ידי שינוי הגדרת תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה, אימוץ העיקרון של הפרדת הרשות המבצעת מהמחוקקת, ומניעת חקירת נבחרי העם בשעת כהונתם, היצלנו את הדמוקרטיה.