הרב אורי שרקי

רבי מאיר - לי"ד באייר (יום ההילולא של רבי מאיר)

מתורתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל

"מעייני הישועה", כ"א באייר תשס"ב




התנא הקדוש רבי מאיר הינו בעל אישיות ייחודית בין חכמי המשנה. דרכו נתגלה הרובד הפנימי שבתורה: "בתורתו של ר"מ מצאו כתוב כתנות אור" (ב"ר, כ', י"ב). מבאר הרב זצ"ל את מדרגתו של ר"מ:

"ור"מ, שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו (עירובין י"ג, ב), בתורתו היה כתוב כתנות אור באל"ף, ובירושלמי נאמר עליו (על ידי גויים) "הא משיחכון" (=הנה משיחכם). כלומר הארת נשמה ממערכה כזו שהעולם יעלה עליו אחרי שכבר אורו של משיח יזרח והרשעה כעשן תכלה" (אגרות ראיה, ג', פ"ז).

אדם כזה, אינו זקוק לצרף אל התורה את יסוד המחיקה, הנדרש לשם המלחמה ברע, בבחינת מחית זכר עמלק, כי הוא חי בדרגת חיים כזו שבה הכל מושקף מצד הטוב הכללי והמוחלט. ולכן,

"מצדו לא היה צורך, וגם חיסרון יש, במניעת הטלת הקנקנתום (=חומר שאסור להכניס לדיו של ספר תורה, משום שאינו מאפשר למחוק את הכתב) ואפשרות המחיקה... הרי הוא תוכן מנגד למהות האור המזוקק של נהורא עילאה, המנהיר ומאיר עיני חכמים בהלכה (=כינויו של רבי מאיר בעירובין, י"ג, ב'). ועל פי מדתו היה מטיל קנקנתום בתוך הדיו" (שם)

אך אין זה מדת כל אדם:

"אבל רבי עקיבא אמר לו שמידת העולם עדיין נדרשת היא גם בכל ערכי הקודש לכח המחיקה, כדי שיסתעף ממנה ענף המחיקה המוחלטה למחות זכר עמלק בכל הסתעפותה". (שם)