הרב אורי שרקי
מדע ותיאולוגיה (ב)
מתורתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל
"מעייני הישועה", ט"ז בשבט תשס"א
בגיליון הקודם עלה שלפי הרב זצ"ל אין לקשור שאלות תיאולוגיות בתיאוריות או בנתונים מדעיים. כעת נראה כיצד קיים בכל זאת קשר בין המדע לבין הסקירות הרוחניות. אין הקשר מתמקד בשאלת אמיתותה של התורה, כי אם בתרומת ההתפתחות המדעית להגדלת הדעה האלהית. וכך מבאר זאת הרב זצ"ל:
"כשהחקירה המדעית הולכת ומוצאת דיוקים מכוונים בתוך העלילות כולן של תוהו ובהו , כשכל התנועות, שהוות ושהתהוו בעולמים לפני יצרתם הגמורה כ"כ מתאימות הן למטרת הבנין הגמור בשכלולו, הולכת בזה חכמת מעשה בראשית להיות יותר ויותר חכמה גלויה, שנדרשת ברבים, ושנותנת מחיה לרוחות רבים. ולפי ערך ההכשר הזה שהעולם מתכשר לצפונותיה של חכמת היצירה המעשית, הולכים לעומתו הרעיונות של חכמת היצירה הרוחנית. ומתגבלים עם החיים והמציאות. והאמתיות האלוהיות שבחותם האמת העליונה, שהיא תמיד מעוזם של חכמי עולם האמתיים, ושהיא אורם של ישראל בכללות, החפץ תמיד שאמת העליונה המוחלטת תהיה המנצחת בעולם, והפועלת על כל הליכות החיים כולם בגבורתה, הולכות הן ונעשות לדברים שהם שוים לכל נפש, עד שאי אפשר עוד להסביר גם אמונה פשוטה לאנשים בינונים כי אם על פי הרחבת הצעת רזי עליון, שהם עומדים ברומו של עולם". (אורות הקודש, חלק א', פרק ו')
וביתר פירוט, מדגים חרב את העיקרון הזה על ידי התיחסותו החיובית לתורת האבולוציה שהופיעה בעת החדשה. כאמור אין הזדהותו של הרב נוגעת לאמיתות המדעית של התיאוריה, שאינה מעלה או מורידה מבחינה אמונית, כי אם עם השגרת מושג ההתפתחות בקרב ההמון, המתקרב ע"י כך לעמקי התפיסות של סתרי תורה שעד כה היו נחלת יחידים:
"מהלך המחשבה של ההתפתחות, שנתפרסמה בכל השדרות, לרגלי לימודי הטבע החדשים, עשתה מהפכה רבה, בחוג המחשבות הרגלות. לא אצל יחידי הסגולה בעלי הדעה וההגיון, שמעולם הסתכלו בסדרי השתלשלות דרגאים, אפילו בההויה הרוחנית המוסקרת בסקירה היותר נסתרה, שאין הדבר זר אצלם להבין במידת ההשואה גם כן באופן זה בדבר ההתפתחות החומרית של העולם המוחשי, שראוי הדבר שתהיה התגלותו מתאמת להשתלשלות הרוחנית של ההויה שאינה מחסרת דרגה אחת בדילוג וריקניות. " (אורות הקודש, חלק ב', עמוד תקמ"א)