הרב אורי שרקי
יום העצמאות - הלל ביום העצמאות
סיכום שיעור (ד' באייר תשנ"ד, ערוץ 7) - עוד לא עבר את עריכת הרב
השבוע יחול החג הגדול - יום העצמאות. ביום העצמאות זכינו לגאולתנו האחרונה, זכינו בשיברון שעבוד מלכויות מעלינו. תקנת רבותינו, הרבנים הראשיים לישראל, מאז הקמת המדינה ועד עצם היום הזה, היא לקרוא את ההלל. יש מברכים, ויש שאינם מברכים, אבל על כל פנים תקנת רבותינו היא לקרות את ההלל ביום הגדול הזה.
וכאן נשאלת השאלה מהיכן למדו את ההלל הזה? אמנם הדברים מפורשים במסכת פסחים בדף קיז ע"א שהנביאים, שהיו ביניהם - בין בני ישראל, בזמן יציאת מצרים, תקנו להם לישראל שיאמרו את ההלל כל פעם שנגאלים. אלא שיש כאן להוסיף לגבי ההלל של יום העצמאות שיש לו מקור כנראה עוד יותר מפורש, בירושלמי מסכת פסחים בפרק תשיעי (הלכה ג, סה.): נאמר שההלל בליל פסח נלמד ממפלת סנחריב. נאמר במפלת סנחריב: 'השיר יהיה לכם כליל התקדש חג' (ישעיה ל). אומר התלמוד: 'בא ליל פסח ללמד על מפלתו של סנחריב ונמצא למד הימנו', כלומר פסוק המדבר על מפלת סנחריב מלמד אותנו רטרואקטיבית גם שיש הלל בפסח. מכאן אנחנו רואים שבמפלת סנחריב - פשיטא בעיני הכתוב שצריך לומר את ההלל. רק שבליל הפסח יש ללמוד ממפלת סנחריב העתידה. כמו כן הפסוק הזה 'השיר יהיה לכם כליל התקדש חג', מובא בתלמוד הבבלי בכמה מקומות, ובכל מקום באופן עקבי מפרש רש"י את הפסוק הזה על הגאולה העתידה ולא על מפלת סנחריב. ונשאלת השאלה: מדוע רש"י עושה כן? כנראה בעקבות הגמרא במסכת סנהדרין דף צד ע"א שאומרת שראוי היה חזקיה לומר הלל על מפלת סנחריב, אבל מכיוון שלא רצה לומר את ההלל נדחה ההלל שלו לגאולה האחרונה. מכאן אפשר לומר שההלל שאנו אומרים ביום העצמאות, בגאולתנו האחרונה, הוא הוא המקור להלל של ליל פסח, ולא ההלל של ליל פסח מקור להלל ביום העצמאות.
אמרנו שביום העצמאות זכינו לגאולה, וכאן המקום לברר מה משמעותה של גאולה, לפי רבותינו חכמי ישראל? אומר הרמב"ם 'אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד' (הלכות מלכים פרק יב הלכה ב). פרוש הדבר שהעצמאות המדינית היא הקובעת את היותנו נגאלים, ולא עצמאות רוחנית, או עצמאות כלכלית, או עצמאות מכל סוג שהוא. עצם העובדה של העצמאות המדינית, זאת אומרת - בלעדיות על המטבע ועל הכח הצבאי, זה מה שקובע את עובדת היותנו נגאלים. עד כדי כך שנפסקה ההלכה, שכאשר רואים ערי יהודה בחורבנן, צריך לקרוע, כשרואים ערי יהודה ביישובן צריך לברך, וכתבו הפסוקים שהכוונה ביישובן - כשהן תחת שלטון ישראל, בחורבנן - כאשר הם תחת שלטון אומה אחרת (משנה ברורה סימן תקסא ס"ק ב). וזה לא משנה אם הבתים בנויים או אינם בנויים. הקובע הוא השלטון.
אם כן מה הכוונה שיבוא המשיח, יש הבדל, וכך יש גם לדייק בדברי הרמב"ם, בין ימות המשיח, לבין ביאת המלך המשיח. ימות המשיח מצוינים ע"י שיבת המלכות לישראל, וזה די כדי להיקרא נגאלים. כמובן אנחנו מצפים לגאולה שלימה ע"י ביאת משיח צדקנו. וכאן נשאלת השאלה: אולי אין מקום לומר את ההלל על אתחלתא דגאולה, אולי צריך להמתין עד שהגאולה תהיה שלימה? נראה לומר שהדבר הזה הוא שורש המחלוקת בין שני חכמי ישראל במסכת ברכות דף ד ע"ב, ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי. שר' יוחנן אומר: שצריך לסמוך גאולה לתפילה בערבית, ואילו ר' יהושע בן לוי אומר שאין לסמוך גאולה לתפילה בערבית כי אם בשחרית. ובבאור הסוגיה שם נאמר, שבעצם המחלוקת היא האם יש להחשיב אתחלתא דגאולה כלומר גאולה של ערבית, לגאולה כבר, עד כדי לומר עליה 'סמיכה גאולה לתפילה' ולקבוע עליה יום טוב, או שיש להמתין לגאולה שלימה. וההלכה כר' יוחנן שגם אתחלתא דגאולה היא גאולה בעינינו.
חג שמח לכל בית ישראל.