הרב אורי שרקי
וזאת הברכה - משה איש הא-להים
סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב
בחג שמחת תורה אנו מסיימים את קריאת התורה כולה בפרשת 'וזאת הברכה'. בפרשת 'וזאת הברכה' מופיע ביטוי מיוחד לגבי משה רבינו - 'איש הא-להים':
"וזאת הברכה אשר ברך משה איש הא-להים את בני ישראל לפני מותו" (דברים ל"ג-א').
הביטוי הזה נמצא רק בעוד מקום אחד בתנ"ך - בספר תהלים (צ'-א'). איך שלא נפרש את הביטוי - כפי שלמשל פירשו חז"ל (דברים רבה, פר' יא): "חציו למטה איש חציו למעלה א-להים" - הרי שהביטוי הזה בוודאי מראה על מדרגה מיוחדת וגבוהה מאד שהיתה למשה רבנו.
מה זיכה את משה לאותה מדרגה - להיקרא 'איש הא-להים'?
רבנו ה'אור החיים' בפירושו על הפסוק הנ"ל מסביר שמשה נקרא 'איש הא-להים' דווקא לפני מותו בזכות הברכה שבירך את בני ישראל. הרי משה מת בחוצה לארץ לפני זמנו מפני עוונותיהם של ישראל, או למען עם ישראל. אם כן, סיבת מותו זה בני ישראל, ובוודאי שבשעת מותו הוא מרגיש יותר את הפגיעה שפגעו בני ישראל בו, ולכאורה היתה צריכה להיות לו מרירות רבה על האומה - ודווקא אז משה בחר לברך אותם. הברכה אשר משה בירך את בני ישראל לפני מותו היא עשתה אותו 'איש הא-להים'. משום שמשה הבין שעליו להיפטר מן העולם על מנת שעם ישראל ימשיך את ההיסטוריה שלו. בזה משה קבע עיקרון גדול שאחרי פטירתו התורה חודלת מלהיות מרוכזת אצלו בלבד אלא הופכת להיות נחלת כלל ישראל.
זאת כנראה הכוונה של הפסוק בפרשתנו:
"תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" (דברים ל"ג-ד').
הכוח שהיה למשה לתת לנו את התורה, לצוות לנו את התורה, אותו כוח נמסר על ידי משה בירושה לכל האומה. כל עוד משה חי, יש צורך ללכת אל משה על מנת לקבל את התורה - אין אדם אחר שיש לו הסמכות למסור את דבר ה'. בשעה שמשה נפטר אותה סמכות אינה מרוכזת יותר באישיות שלו והופכת להיות נחלת כל האומה. זהו היסוד והסוד של התורה שבעל פה - התגלות דבר ה' דרך פיותיהם של ישראל.
בהמשך נאמר בפרשתנו:
"ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש מימינו אש דת למו" (דברים ל"ג-ב').
בספרי (וזאת הברכה פס' שמג) על הפסוק זה כתוב: "כשנגלה הקב"ה ליתן תורה לישראל לא בלשון אחד נגלה אלא בארבע לשונות: ויאמר ה' מסיני בא - זה לשון עברי, וזרח משעיר למו - זה לשון רומי, כלומר לטינית, הופיע מהר פארן - זה לשון ערבי, ואתא מרבבות קדש - זה לשון ארמי". יש פה רמז להתפשטות דבר ה' לכל העמים ותרבויות - גם לדוברי לטינית, ערבית וארמית, ולא רק אל בני ישראל, ואכן ראינו במהלך ההיסטוריה את התפשטות הזאת דרך תורה שבכתב: התנ"ך הוא הספר 'הנמכר ביותר' בכל העולם כולו.
אם לכל העמים יש איזושהי שייכות בתורה שבכתב, מהי הייחודיות של האומה הישראלית? משה עונה על השאלה הזאת בפסוק הבא:
"אף חבב עמים כל קדשיו בידך והם תכו לרגלך ישא מדברתיך" (דברים ל"ג-ג').
כלומר, למרות שהקב"ה מחבב גם את העמים, יש לו התייחסות מיוחדת לעם ישראל - משום ש"תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב": רק באומה הישראלית נמצא הכשרון להפוך את התורה לא רק לאיזושהי חוקה רחוקה מן העבר, אלא לדבר חי הממשיך להתפתח דרך האומה.
הייחודיות של עם ישראל זה הכשרון שלו לייצר תורה שבע"פ, ולא רק תורה שבכתב. מתנה גדולה זו היא הגורמת לנו את השמחה הגדולה של שמחת התורה המיוחדת לאומה הישראלית בלבד:
"לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה" (תהלים קמ"ז-כ').