הרב אורי שרקי

שמות - הגואל

טבת תשע"ז




בפרשתנו מופיעה דמותו של גואל ישראל. התורה מפרטת באריכות רבה, את תולדות חייו של משה רבינו. אבל חלקים רבים מחייו נשארו נעלמים, והתורה הדגישה פרטים אחרים. בוודאי שיש כאן כוונה של התורה ללמדנו מהו אופן הגאולה לדורות.

הדבר הבולט במיוחד הוא שאנחנו לא יודעים את שמו האמיתי של הגואל. משה הוא שמו המצרי - שמו העברי נעלם. פרטיותו האישית של הגואל נעלמת מאחורי תפקידו כגואל, מאחורי האישיות הכוללת שלו, ולכן אי אפשר להביא את שמו. אם כבר מביאים איזה שם, זה יהיה השם שנתנו לו אומות העולם. וזאת משום שגאולת ישראל איננה רק גאולת ישראל בלבד, אלא גם גאולת העולם כולו. על כן השם של גאולתנו הקדמונית הוא יציאת מצרים, לא רק יציאה ממצרים אלא כביכול גם מצרים עצמם יוצאים על ידינו, ולכן הם חייבים לתרום משהו לאותה הגאולה. הם תרמו את משה רבינו. משה רבינו, 'איש מצרי הצילנו', הוא הביטוי לשותפות של אומות העולם לגאולתם, על ידי ישראל.

אישיותו היא אישיות גבול. עליו לברר אם הוא מצרי או עברי. הוא ידע מאמו שהוא בן לעמרם - ראש שבטי ישראל, ושהוא המועמד הטבעי לעמוד בעתיד בראש האומה העברית, ויחד עם זה שהוא בנו המאומץ של פרעה ושהוא המועמד להמשיך את ההיסטוריה המצרית. אצלו עמדה ההכרעה דרך מי תימשך ההיסטוריה, דרך ישראל או דרך מצרים. אומר הכתוב: 'ויגדל משה' ופירש רש"י: 'שמינהו פרעה על ביתו' - קיבל תפקידי הנהגה חשובים. 'ויצא אל אחיו'. וכאן אנחנו שואלים מי הם אחיו? האם הם העברים או המצרים? דעתו של הרמב"ן היא שמשה יצא אל אחיו כלומר בני ישראל 'כי הגידו לו אשר הוא יהודי, והיה חפץ לראותם בעבור שהם אחיו'. ואילו דעתו של רבינו אברהם אבן עזרא היא: שהוא יצא אל אחיו - כלומר 'המצרים כי בארמון המלך היה'. נראה לומר בדרך הפשט, שמשה רבינו התלבט בין הרמב"ן לבין ר' אברהם אבן עזרא, רצה לברר מי הם אחיו באמת. ולכן יצא אל אחיו אל המקום שבו היו בונים את הפירמידות, איפה שנפגשים שתי הזהויות, גם מצרים וגם ישראל, כדי לבדוק מי הם אחיו. 'וירא איש מצרי מכה איש עברי'. הביטוי איש – הוא לשון חשיבות. הוא מבחין שמצרים היא באמת חשובה, וגם בכך שעם ישראל חשוב. אבל העובדה שהמצרי הוא המכה, והעברי הוא המוכה, גורמת למשה רבינו להזדהות דווקא עם המוכה. 'וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו'. הוא מחליט מכאן ואילך להזדהות עם העברי. 'ויפן כה וכה' - הוא מסתכל על המצרי ועל העברי, 'וירא כי אין איש' - שאחד מהם הפסיק להיות איש - איבד את צלמו האנושי, 'ויך את המצרי' - האיש כבר נקרא מצרי בלבד. 'ויטמנהו בחול' - לא תישאר ממצרים כי אם פירמידות ומומיות בחול.

הזדהותו הראשונה של משה עם גורלם של ישראל היה כאשר הוא ראה מה שהיה בזמנו מעין "משפט דרייפוס". אלא שלמחרת הוא ראה, שגם בין היהודים עצמם יש קשיים. אז סבר שהוא טעה בהזדהותו עם המאבק של עם ישראל. ולכן אומר 'אכן נודע הדבר' - עכשיו אני יודע מדוע הם משועבדים יותר מכל עם (רש"י). לכן סבר לרגע שייתכן שמדיין עדיפים על ישראל 'וישב בארץ מדין וישב על הבאר', 'למד מיעקב שנזדווג לו זווגו על הבאר' אומר רש"י, כדי להקים אומה חדשה, עד שנגלה אליו הקב"ה, האומר לו: 'ראֹה ראיתי את עני עמי אשר במצרים' - איזה העם הוא עמי? אשר במצרים ולא מדיין כפי שעלה בדעתך. ומדוע באמת יש ביניהם דילטורין? לא מפני שהם רעים, אלא 'אשר במצרים' - מצרים הרעו אותם ועשו אותם רעים, ורק צריך להוציאם ותתגלה סגולתם.