הרב אורי שרקי

לך לך - לדמותו של אברהם אבינו

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




בפרשתנו פרשת לך לך, מופיעה דמותו של אברהם אבינו. הופעתו של אברהם אבינו על במת ההיסטוריה, מוצגת בתורה על רקע דור הפלגה, על רקע התפלגות התרבות לשבעים לשונות, ועל רקע הפירוד בין לבבותיהם של בני האדם. אברהם מופיע בתור האיש שבא לאחד את כל באי תבל לעבודת ה'. על זה נאמר: "ונברכו בך כל משפחת האדמה" (בראשית י"ב, ג'), וחז"ל הסבירו במסכת יבמות (ס"ג) את המילה 'ונברכו', לעומת המילה 'ונתברכו', במובן של הַבְרָכַת גפנים, בתור קישור בין צמחים, כל העולם כולו מתאחד מסביב לדמות של אברהם אבינו. גם בשיר השירים רבה (פר' ח', פס' ב') נאמר: "'אחות לנו קטנה' (שה"ש ח', ח') - זה אברהם אבינו ש'איחה את כל באי העולם לפני הקדוש ברוך הוא'".

בדרכי פעולתו של אברהם אבינו יכולות להופיע שתי אופציות.

האופציה הראשונה, נכנה אותה "האופציה הקוסמופוליטית", היא הרעיון לאחד את כל היחידים בין בני האדם. מיליארדי בני האדם יתאחדו כתלמידים של אברהם אבינו, לעבוד את ה'. זאת הייתה תוכניתו של אברהם אבינו בשעה שפעל בחרן, והאנשים שהוא קרב נקראים בתורה: "הנפש אשר עשו בחרן" (בראשית י"ב, ה').

האופציה השנייה היא תוכניתו של הקב"ה המופיעה בפרשה אחרי מפעלו הקוסמופוליטי של אברהם. זוהי התוכנית האוניברסלית: להקים את האומה הישראלית בנפרד מכל העמים, על מנת לבסס קדושה יותר עליונה - לא קדושת פרט, שאברהם התעסק בה עד אז - אלא קדושת הכלל כולו, קדושת האומה. תפקידו של אברהם יהיה מכאן והילך לא ללמד את קדושת היחיד, הרי עבור זה כל דת מונותיאיסטית וקוסמופוליטית יכולה להספיק. אלא אברהם בא להקים דת לאומית - שבאה לגלות את קדושת הכלל וללמדה לכל העמים כולם.

פרשתנו מלמדת את ההתלבטויות של אברהם בדרך אל ההכרה הזו. נאמר לו מראש: "לך לך מארצך" (פסוק א') - 'עזוב את כל מי שלימדת אותו עד עכשיו תורה, והקם אומה' - "ואעשך לגוי גדול" (פסוק ב'). אנחנו רואים לאורך הפסוקים את ההתלבטויות וההתחבטויות של אברהם בדרך הזו.

למשל: אברהם, הרואה את עצמו כמי שבא להשכין שלום בעולם, מתפתה לפתרונות קלים. כאשר הוא צופה שעתידה לפרוץ מלחמה בין ביתו לבין ביתו של לוט, הוא מציע פתרון פשוט. מכיוון שלוט ורועיו הם אוכלוסייה מונותאיסטית, המאמינה בא-לוהי אברהם, וגם אברהם וביתו הם אוכלוסייה מונותאיסטית המאמינה בא-להי אברהם, ושניהם גרים באותה ארץ ורבים עליה, אין ברירה אלא להפרד: "הפרד נא מעלי" (שם י"ג, ט'), "ואל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רעי ובין רעך, כי אנשים אחים אנחנו" (פסוק ח'). אברהם התפתה לפתרון הקל של הפרדת הכוחות, בעוד שההשגחה העליונה דרשה ממנו גם לעשות צדק - לבדוק מי הצודק, של מי הארץ. דווקא כוונתו הטובה של אברהם סיבכה אותו במלחמה אזורית בין המעצמות של אותה התקופה - המלחמה של ארבעת המלכים את החמישה, ודווקא מפני שהוא הפריד את לוט מעליו ומסר בידיו חצי מארץ ישראל - את עבר הירדן המזרחי - היה על אברהם בסוף להיכנס בקשרי המלחמה ולהיות המנצח בעל כורחו.

הבעיה המוסרית שהתעוררה אצל אברהם בעקבות ניצחונו במלחמה, הייתה דווקא שהוא חשש שמא במלחמתו הוא הרג צדיקים אצל האויב, כפי שנאמר במדרש (ב"ר פר' מ"ד, פס' ד') על הפסוק "אל תירא אברהם" (שם ט"ו, א'). ממה ירא אברהם - הרי ניצח?! הוא ירא מפני הניצחון, הוא חשש שאין לו זכות מוסרית להשתמש בכלי הפוליטי על מנת להפיץ את דעת ה' בעולם.

דווקא כאן גילתה לו ההשגחה העליונה, הנבואה במחזה, שתפקידו הוא להיות לא יחיד המלמד את דעת ה' לאחרים (אז לא הייתה לו באמת הזכות להשתמש גם באלימות כל שהיא נגד חברו) אלא על אברהם לראות את עצמו כ'אומה' - ואומה כן משתמשת בכלים אלימים על מנת להגיע ליעדיה. מתוך כך הוא יהיה ברכה לעולם כולו ויוכל ללמד את קדושת הכלל, המתעלה מעל קדושת הפרט אלף מונים.