הרב אורי שרקי

שמונה עשרה - ברכת "עַל הַצַּדִּיקִים"




ברכת הצדיקים – 'על הצדיקים ועל החסידים, ועל שארית עמך בית ישראל', או 'על שארית זקני עמך בית ישראל, ועל זקניהם', עניינה להתפלל על הצדיקים. נרמז לנו שיש לצדיקים סכנה מיוחדת בעולם הזה, ועל כן עלינו להתפלל למענם.

ובכלל הנחת היסוד של התלמוד היא לכאורה, שסתם צדיקים חולים הם, שהרי כתוב בתלמוד 'אמר רבי שמעון בן לקיש אין גיהנם לעתיד לבא אלא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה ומקדיר בה את העולם - רשעים נידונין בה וצדיקים מתרפאין בה. רשעים נידונין בה שנאמר (מלאכי ג, יט-כ) 'כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש', וצדיקים מתרפאין בה שנאמר 'וזרחה לכם יראי שְמִי שמש צדקה ומרפא' (עבודה זרה ג,ב). מכאן אנו מגיעים למסקנה התמוהה, שלפי התלמוד, סתם צדיקים חולים הם. כמובן אין המדובר בחולי גופני, שהרי הצדיקים מחויבים להיות בריאים בגופם. אלא הם חולים משום שהם חיים לפי קריטריונים שהעולם סותר אותם. העולם הזה אינו מתנהג לפי אמות המידה של הערכים שצדיקים נאמנים להם. ועל כן צדיקים בעולם הזה חולים הם, ורק לעתיד לבוא, כאשר הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה - כלומר מגלה את האמת לעיני כל העולם - דווקא אז הצדיקים מתרפאים, ודווקא אז הרשעים, שלא חיו לפי אותם קריטריונים, אז נידונים.

זאת הסכנה הכללית של הצדיקים כל ימי העולם הזה. אלא ששיבוצה של הברכה הזאת דווקא בין ברכות הגאולה בין ברכת 'מקבץ עמו ישראל', 'השיבה שופטנו כבראשונה', ברכת 'המינים' וברכת 'בונה ירושלים', רומזת לנו שיש סכנה מיוחדת לצדיקים דווקא בעתות גאולה. זאת משום שהמעבר מן הגלות לגאולה יכול לגרום למשבר של זהות אצל הצדיקים. בימי הגלות, הדמות הפרטית של הצדיק הייתה מוקד החיים היהודיים, אך בזמן הגאולה, אנו עוברים ממדרגה של קדושת הפרט למדרגה של קדושת הכלל. אם הצדיקים ינסו להישאר נאמנים לקריטריונים של צדקות המתאימים לגלות בלבד, הם יסבלו בעתות הגאולה. רבי נחמן מברסלב הסביר ש"צדיק וטוב לו", פירושו צדיק שהלכה כמותו, וצדיק ורע לו הוא צדיק שאין הלכה כמותו. כיצד יכול להיות צדיק שאין הלכה כמותו? אלא שהלכה כמותו בדור אחר, ולכן אינו מבין את הצרכים המיוחדים של דורו. על כן אמרה התורה, שכאשר ישנו ספק בדברי התורה, צריך לפנות אל השופט אשר יהיה בימים ההם. וכי אפשר ללכת אל שופט שחי לפני מאתיים שנה?! אלא, מבין השופטים החיים בדורך - עליך ללכת דווקא אל הצדיק אשר יהיה בימים ההם, כלומר צדיק המבין את הערכים המיוחדים של הדור, שהרי צדיק שחי לפי דור אחר הוא סובל, ואין הלכה כמותו, והדבקים בו גם הם סובלים מפני שהם נאמנים לסגנון של צדקות שאין הלכה כמותה.

ועל כן אנו מתפללים במיוחד על הצדיקים בעת גאולה, ומבקשים מה' 'ושים חלקנו עמהם', אותו חלק שלנו, שעבורו הצדיקים פועלים, כדי להעלותו, שיהא חלקנו שיש לנו בצדיקים מונח לפני הקב"ה ויחשב לנו לזכות. ויהא הקב"ה "משען" בעולם הזה, ו"מבטח" לעולם הבא, לצדיקים.