נח - תרח (סיכום)

הרב אורי שרקי

נח - תרח

ב' בשבט התשס"ג

סיכום השיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב

לאברהם אבינו היה אבא – תרח. עלינו ללמוד היטב את בית הגידול ממנו הופיע הישראלי הראשון, וממנו כל האומה הישראלית. אם נדע יותר על תרח, נדע יותר על אברהם אבינו, ובאופן זה נוכל ללמוד יותר גם על עצמנו.

שמו הכפול של תרח

ברור שיש משמעות להזכרתו של תרח בתורה, אחרת הוא לא היה מוזכר כלל. יש לשים לב לעובדה ששמו של תרח נכפל. מצאנו מספר אישים בתורה ובנביאים ששמם נכפל (בראשית כב, יא. בראשית מו, ב. שמות ג, ד. שמואל א ג, י):

"ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני"

"ויאמר אלקים לישראל במראת הלילה ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני"

"וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני"

"ויבא ה' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל ויאמר שמואל דבר כי שמע עבדך"

הכפלת השם מעידה על מעלה גבוהה במיוחד של האדם. שם כפול מעיד על התאמה בין האדם של מעלה לאדם של מטה, או במילים אחרות התאמה בין הנפש לנשמה. התאמה בין הזהות הקיומית העכשווית לבין הזהות האידיאלית של האדם. בספר הזהר נכתב כי יש הבדל בין אברהם, יעקב ושמואל לבין משה רבנו. אצל שלושת הראשונים מופיע קו אנך בין שתי השמות (הטעם פסק אצל הספרדים, ופסיק אצל האשכנזים), יש הפסקה בין שתי השמות. למרות שיש התאמה בין הזהות העליונה לזהות התחתונה, אין התאמה מושלמת. רק אצל משה רבנו נכתבו שני השמות ללא כל הפסקה ביניהם. משה רבנו הגיע להתאמה מושלמת בין הזהות הארצית שלו לזהות האידיאלי. משה רבנו הינו נשמה מהלכת בעולם הזה.

בנוסף לארבע שמות אלו, ישנם שלוש שמות נוספים בתורה שמצאנו שנכפלו (בראשית ו, ט. בראשית יא, י. בראשית יא, כז):

"אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח"

"אלה תולדות שם, שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתיים אחר המבול"

"ואלה תולדות תרח, תרח הוליד את אברם את נחור ואת הרן והרן הוליד את לוט"

שמות כפולים אלו שונים מהארבעה הקודמים. אצל ארבעת הראשונים השם הכפול היה שמם וכך הם נקראו על ידי הקב"ה. ואילו אצל שלושת האחרונים השם הכפול לא היה שמם, אלא השם מופיע בסיום משפט אחד ובתחילת המשפט הבא. אין כאן ממש שם כפול, אך יש כאן הכנה לשמות הכפולים העתידים לבוא. נח שם ותרח הם התקדמות של הזהות האנושית בדרך לאברהם אבינו ושאר השמות הכפולים. השמות לא נכפלו סתם, ברור שיש לשלושת האנשים האלו אישיות מיוחדת שיש ללמוד ממנה.

שאלה: מדוע שמו של יצחק אבינו לא הוכפל?

תשובה: כל השמות נכפלו כיון שבאישים אלו הייתה התאמה בין הנפש הארצית שלהם לנשמה העליונה. אך ליצחק אבינו לאחר העקדה כלל לא היה צד ארצי, כיון שהוא הקריב את עצמו ולכן לא נכפל שמו.

ניתן לראות כי תרח הוא שלב בדרך לביסוס הזהות העברית. פרט חשוב נוסף שאנו יודעים לגבי תרח הוא הגיל בו הוא הוליד את אברהם אבינו – שבעים שנה. אבותיו של תרח הולידו את בניהם בגילאים מוקדמים יותר  - בגיל שלושים שנה בממוצע, ואילו תרח ילד את אברהם אבינו בגיל שבעים שנה. ברור שלמספר שבעים יש משמעות. המספר שבעים הוא כנגד שבעים אומות העולם. בגילו של תרח בעת הולדת אברהם אבינו יש רמז לשאיפה אוניברסלית המקננת באישיות של תרח. נוסף על כך חז"ל מספרים לנו שתרח נולד מהול. כלומר שאברהם אבינו כבר נולד מתוך רמה מסוימת של קדושה. למרות שתרח לא עשה ברית מילה, בכל זאת הוא היה מהול.

אנו מברכים בכל יום: "אשר בחר בנו מכל העמים". הקב"ה לקח מעט מכל עם מבין שבעים אומות העולם, ויצר מכך את עם ישראל. כל התכונות האנושיות באות לידי ביטוי במספר שבעים, ולזאת מרמז גילו של תרח כאשר הוליד את אברהם אבינו.

מוצאו של תרח

מדוע אנו מתעניינים בתרח, מהו הצורך בלימוד אישיותו? הרי תרח הוא גוי ואינו נחשב לאחד מאבות האומה הישראלית. כפי שאמרו חז"ל: אין אבות אלא שלושה. תרח הוא פרה-היסטוריה, הוא קדם לראשית האומה הישראלית ולכן לכאורה אין הוא קשור אלינו. המהר"ל אומר: לכל הוויה חדשה קודם ההעדר. על מנת להבין היטב את ההוויה החדשה יש להבין קודם כל את ההעדר. וההעדר של האומה הישראלית הוא תרח.

תרח מופיע בפעם הראשונה באור כשדים. מה תרח עשה שם, שכן ברור לנו שאור כשדים אינה ארצו של תרח. אור כשדים הינה ארצם של הכשדים, ואילו תרח היה עברי. תרח היה מצאצאיו של עבר, וגם בנו אברהם אבינו נקרא אברהם העברי. משפחתו של תרח היא משפחה עברית. ואת ההוכחה לכך ניתן לקבל דווקא מנינו של אברהם אבינו – יוסף. כאשר יוסף נמצא בבית האסורים והוא מבקש משר המשקים שיזכיר אותו לפני פרעה הוא אומר (בראשית מ, טו):

"כי גונוב גונבתי מארץ העברים"

כלומר ארץ העברים היא ארץ כנען, שהרי יוסף השתמש במילים פשוטות, על מנת שהמצרי יבין אותו, ולכן אמר את השם המקובל והידוע של ארצו – ארץ העברים. אך כעת מתעוררת שאלה, שהרי מצאנו את תרח ומשפחתו שהיו עברים הולכים לעבר ארץ כנען, כלומר שלא ישבו בה? למעשה המשפחה העברית היחידה שידוע לנו עליה היא משפחת תרח, כלומר ששאר עם העברים כנראה נעלם מן ההיסטוריה האנושית. יש פרט אחד המרמז על גורלו של העם העברי. משפחתו של תרח, המשפחה העברית היחידה ששרדה, מוצגת כמשפחה גולה ונודדת. כבר מתחילת ההיסטוריה הגלויה של העם היהודי, הזהות היהודית מוצגת כזהות גולה השואפת לשוב אל מקורותיה.

מהיכן הגיעה משפחת תרח לאור כשדים? האם הם באו לשם ישירות מארץ כנען, או שמא לא? נראה כי משפחתו של תרח לא הגיעה ישירות לאור כשדים, אלא כנראה הם עברו דרך חרן. שכן כאשר הם חוזרים מאור כשדים לארץ כנען, הם לא לוקחים את נחור שהיה בארם נהריים. נחור השתקע בארם נהריים עד שאפילו קראו למקום על שמו, כפי שמופיע בפרשת חיי שרה על אליעזר עבד אברהם שהלך לחפש אישה ליצחק (בראשית כד, י):

"...וילך אל ארם נהריים אל עיר נחור"

(ארם המופיעה כאן, היא ארם העתיקה הנמצאת מעבר לנהר פרת). אם כן, נחור היה בחרן ושאר המשפחה הייתה באור כשדים. שוב כבר מתחילת ההיסטוריה אנו מוצאים את העם העברי מפוזר בעולם. מה גרם לתרח לעזוב את אור כשדים? התורה מספרת לנו כי אחד מבניו של תרח מת באור כשדים (בראשית יא, כח):

"וימת הרן על פני תרח אביו בארץ מולדתו באור כשדים"

הרן מת בחיי אביו – הוא לא מת מוות טבעי. חז"ל מספרים לנו כי העברים נרדפו באור כשדים, והיו משליכים אותם שם לתנורים. למעשה שליש מהאומה העברית נשרף אז בכבשן האש. זה מה שגרם לתרח לקחת את בניו הנותרים ולעזוב את אור כשדים. לגבי העברים האחרים אנו לא יודעים דבר. הם יצאו מההיסטוריה שלנו.

תרח – הציוני הראשון

אנו מוצאים את תרח ומשפחתו חוזרים לארץ כנען (מקובל לחשוב, שהציווי לך-לך שנצטווה אברהם אבינו הוא עקירה ממקום מושבו והליכה לארץ חדשה, אך מהתורה משתמע בדיוק להיפך, שאברהם אבינו דווקא חוזר אל ארצו, לארץ העברים), כפי שהתורה מתארת (בראשית יא, לא):

"וייקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבואו עד חרן וישבו שם"

מדוע משפחתו של תרח רצתה לחזור לארץ כנען? כיון שזו הייתה מולדתם. תרח היה הציוני החילוני הראשון. לאחר שהוא ראה את הסבל שעובר על עמו באור כשדים, הוא החליט שאין לו יותר מה לחפש בגולה. לתרח לא הייתה כל מוטיבציה דתית לחזור לארץ כנען, תרח היה עובד עבודה זרה. אבל זו הייתה התנועה הראשונה של שיבה לארץ ישראל, תנועה שממנה נבע אחר כך הציווי : "לך לך".

שיבת ציון הראשונה התחילה אצל תרח, אך היא נתקעה בחרן. משפחתו של תרח נעצרה בחרן  כיון שהם פגשו שם את נחור. ונחור משכנע את תרח להפסיק את המסע. נחור מצדיק את העזיבה של אור כשדים, כיון ששם רדפו את היהודים, אך אינו מסכים עם ההליכה לארץ כנען. הרי בכנען התיישבו בינתיים הכנענים, ואילו כאן, בארם נהריים יש גויים טובים, שלא רודפים את היהודים. בארם (שם כנראה דיברו ב"ארמאיקאית") לא שורפים יהודים. אז מדוע להסתכן ולעלות לארץ כנען כשאפשר לחיות חיים טובים לא פחות בארם נהריים. ניתן לראות במשפחת תרח ארבע דמויות שונות:

1. תרח – הציוני החילוני.
2. הרן – קורבן השואה
3. נחור – היהודי הקוסמופוליטי, זה שמשתלב עם הגויים.
4. אברהם – הציוני הדתי.

ניתן להבין כי היה ויכוח רציני בתוך משפחת תרח. כולם רצו לתקן את העולם, ולכל אחד הייתה שיטה משלו. כאשר שתי השיטות המרכזיות היו השיטה הציונית דתית של אברהם אבינו, ושיטתו של נחור הדוגלת בהשתלבות בגויים.

הרצון לתקן את העולם

מנין לנו שהם רצו לתקן את העולם? חז"ל מספרים לנו שתרח היה בעל מקצוע מיוחד במינו. תרח היה מוכר אידיאולוגיות. בתקופתו של תרח אידיאולוגיות היו נקראות אלים או אלילים, ותרח היה מוכר אלילים לאומות העולם (שורשה של המילה אידיאולוגיה הוא מהמילה אידול = פסל). כלומר לתרח הייתה שאיפה לספק לאנושות את המרכז הרוחני שלה. תרח לא רק מכר אלילים, הוא גם יצר את האלילים בעצמו, והגויים היו קונים ממנו. הגויים חשבו שתרח העברי יכול לייצר אלילים. מעניין מה חשבו הגויים על מי שמייצר את האלים שלהם. הם חשבו שהעברי הוא האל של האלים, שכן ביכולתו לייצר אלים. העברי הוא סופר-אלוה. זהו המקור של הגויים להפוך את היהודי לאלוה. זוהי הכרה (לא ברורה לגמרי, לא מודעת) שבעם ישראל נמצא העניין האלוקי, אפילו אצל תרח רואים זאת. העניין חוזר על עצמו אצל יעקב אבינו. יעקב אבינו מבקש מיוסף שלא יקבור אותו במצרים, כיון שהוא פחד שהמצרים יהפכו אותו לעבודה זרה. יעקב אבינו לא חשש שהמצרים יהפכו אותו לאל שלהם בעודו בחיים, אלא רק לאחר מותו. לגויים נח יותר שהיהודי יהיה מת, כיון שיהודי חי עלול להעביר עליהם ביקורת, או להתנגד להיות האל שלהם. לכן גם לאחר אלפי שנים הם בחרו ביהודי מת להיות האלוקים שלהם.

הרצון לתקן את העולם לא צמח משום מקום אצל תרח. תרח הוא מבני בניו של עבר, שחז"ל מספרים לנו שהיה נביא. רואים כי הסגולה הישראלית הנבואית כבר קיימת במשפחתו של תרח עוד מאבותיו. נבואתו של עבר הייתה עם דאגה. עבר חשש מהתפלגות האנושות, ולכן הוא קרא לבנו פלג. כבר אצל שם אנו מוצאים את הדאגה לשלמות האנושות ולתיקון העולם. הדאגה לכלל האנושות ממשיכה גם אצל פלג, הקורא לבנו רעו – על שם הרעות והאחווה. וכן גם רעו קורא לבנו שרוג – כל האנושות תחת כיפה סרוגה אחת, חיבור של כל העולם לישות קוסמופוליטית אחת. בנו של שרוג הוא נחור אבי תרח. יש שאיפה ותיקה בכל השושלת לאיחוד האנושות. ריה"ל בספר הכוזרי כותב כי תרח נושא את הסגולה הישראלית למרות שהיא לא הייתה גלויה בו, אלא נסתרת (בדומה לתכונות גנטיות שלעיתים מדלגות על דור).

על עם העברים של התקופה שלפני האבות יש מספר ידיעות, גם ממקורות ארכאולוגיים. עם העברים שנקראו עבירו או חבירו היו עם שהיה מפוזר בכל קהילות המזרח התיכון העתיק. קהילות העברים תפסו בדרך כלל עמדות מפתח בתרבויות השונות, ולעיתים אף היו מאורגנים כקיבוץ מסודר מבחינה מדינית. באחת האגרות מאותה תקופה מובאת תלונה על כך שהעברים אינם מכבדים את החוק הבינלאומי. העברים אינם מסגירים עבד שנמלט מאדוניו. זוהי מצווה מהתורה שכל הנראה יש לה שורש עתיק יומין.

הגמרא מספרת לנו מי הייתה אשתו של תרח (בבא בתרא צא.):

ואמר רב חנן בר רבא אמר רב: אמיה דאברהם – אמתלאי בת כרנבו, אמיה דהמן – אמתלאי בת עורבתי.

ניתן לראות כי לאברהם אבינו ולהמן יש שורש דומה – שניהם באו מהאמת. אך אצל המן האמת נובעת מערבוב הדעת (עורבתי), ואילו אצל אברהם אבינו האמת נובעת ממקור הנבואה (כרנבו = כור נבואה).

משמעות שמו של תרח

המילה תרח מזכירה לנו מילה אחרת – ירח, כלומר יש קשר בין תרח לירח. גם אחד מנכדיו של תרח נקרא לבן מהמילה לבנה. גם נכדה נוספת של תרח – שרה, שמה הוא אחד משמותיה של אלת הירח. יש נטייה לירחיות במשפחת תרח. להיות ירחי משמעותו להיות נפעל ולא פועל, כפי שהירח הוא נפעל ביחס לשמש. הירח אינו מאיר באור משל עצמו, אלא הוא מקבל את אורו מן השמש. השמש היא הפעילה והירח הוא סביל, נפעל. בשלב מסוים החליטה משפחת תרח להפוך להיות סבילים, להיות נספחים לתרבות אחרת –ארם. עובדה מעניינת היא שהאל של העיר חרן היה הירח, ועד המאה השלוש-עשרה עדיין עבדו שם לירח. זה מאוד מפתיע שדווקא המקום ממנו יצא אברהם אבינו נשאר בטומאת העבודה הזרה כל כך הרבה זמן. ייתכן וכאן נכנס לפעולה העיקרון של עזיבת צדיק את העיר, אברהם אבינו עזב את חרן כי ראה שאין לעיר תקנה

המחלוקת בין תרח לאברהם אבינו

עם כל מה שאמרנו, שתרח היה יצרן האלילים העולמי, עדיין קשה להבין מדוע הוא מסר את בנו לנמרוד על מנת שישליך אותו לכבשן האש. חז"ל מספרים לנו כי לאחר שאברהם אבינו שבר את כל הפסלים בחנות של תרח אביו והאשים את הפסל הגדול, מסר אותו תרח אביו לנמרוד. לכאורה המהלך של תרח לא מובן. ישנו דיאלוג בין אברהם אבינו לתרח לאחר שבירת כל הפסלים בחנות, חוץ מהגדול שבהם. לאחר שאברהם אבינו "טוען" כי הפסל הגדול הוא ששבר את כל הפסלים האחרים, אומר לא תרח כי זה לא ייתכן, הרי זה רק פסל שלא יכול לזוז. תרח למעשה מודה שאברהם אבינו צודק, אם כן למה הוא מוסר אותו לנמרוד?

יש להבין כי עד שהופיע אברהם אבינו בעולם והפיץ את אמונת הייחוד, הרי עבודת האלילים שתרח הפיץ הייתה שיא הקדושה שבעולם. העבודה הזרה הזו היא מעין גרסא חלשה ומעוותת של עבודת ה'. אך כיון שזה כל מה שהיה באותה תקופה, הרי זה קודש קודשים. ואז כאשר אברהם אבינו שובר את הפסלים הוא למעשה מחלל את הקודש, הוא בז לאלים. [ההיסטוריון הרומאי תציטוס (או תקיטוס) מתאר בספרו את חורבן הבית השני. לפני תאור המלחמה הוא נותן הקדמה קצרה על העם היהודי, והוא כותב כי העם היהודי הוא העם הגרוע ביותר כיון שהוא בז לכל קודש, בז לכל האלים. והראיה שהם אינם מאמינים בשום אלוה – קודש הקודשים שלהם ריק].

לנו ברור כי אברהם אבינו מייצג את השלב היותר מתקדם של האמונה. אך ראינו מספר פעמים לאורך ההיסטוריה היהודית, כי בכל פעם שהאמונה מתקדמת לשלב גבוה יותר וטהור יותר, חושבים אנשי השלב הקודם שבעל האמונה המתקדמת הוא אפיקורס. כאשר הרמב"ם טען כי לאלוקים אין גוף, טענו כנגדו כי מדבריו משתמע שאין כלל אלוקים, כינו את הרמב"ם מין ואפיקורס ושרפו את ספריו. כאשר אברהם אבינו מקדם את האמונה, בכך הוא פוסל את השלב הקודם. הוא מוריד את ערכם של עבודתו ושל אמונתו של אביו.

במחלוקת בין אברהם אבינו לתרח בא לידי ביטוי המאבק בין הדורות. לכאורה האב אמור לשמוח שנולד לו בן שימשיך את דרכו. אך למעשה הולדת הבן הופכת את האב לעבר. גם כאשר אישה בהריון היא מאושרת, היא נושאת את העתיד בתוך בטנה, ושמה הולך לפניה. אך כאשר התינוק נולד האם הופכת לעבר ואילו התינוק לעתיד. לכן גם תרח רוצה להרוג את אברהם אבינו, הוא חושש שאמונתו תהפוך לנחלת העבר.

על יד קידום האמונה שלב אחד קדימה, אברהם אבינו הופך להיות מנפעל לפעיל, הוא מבצע פעולה שמשית בתוך ליבה של המשפחה הירחית. בספר ישעיהו מופיע הפסוק (ישעיהו מא, ב):

"מי העיר ממזרח צדק"

ובגמרא מבואר שפסוק זה מדבר על אברהם אבינו, כלומר אברהם אבינו עובר מתפיסה ירחית לתפיסה שמשית. [חז"ל מספרים כי לאברהם אבינו הייתה תלויה בצווארו אבן יקרה, שמכל קצווי העולם היו באים להתרפאות ממנה כפי שמתרפאים מהשמש]

אנושות חדשה

חז"ל מספרים לנו כי אברהם אבינו לא רצה לעזוב את אביו, הוא חשש שיגידו כי הוא לא קיים מצוות כיבוד אב ואם. אברהם אבינו הבין כי יש צורך בתשתית של דרך ארץ ומוסר אנושי שבלעדיהם לא ניתן לבנות אומה. בתגובה לחשש זה הקב"ה סידר שמפסוקי התורה יראה כי אברהם אבינו יצא לארץ כנען לאחר שמת תרח, למרות שברור שהוא יצא לפני כן, שכן כך עולה מהתבוננות בפסוקים (בראשית יא, כו ... יב, ד):

"ויחי תרח שבעים שנה ויולד את אברם את נחור ואת הרן... ויהיו ימי תרח חמש שנים ומאתים שנה וימת תרח בחרן. ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך... וילך אברם כאשר דיבר אליו ה' וילך איתו לוט ואברם בן חמש ושבעים שנה בצאתו מחרן"

על פי חישוב פשוט תרח היה גדול מאברהם אבינו בשבעים שנה, כלומר כאשר אברהם יצא לדרך תרח היה בן מאה ארבעים וחמש שנה, ונותרו לו עוד שישים שנה. אלא שלמי שקורא את הפסוקים ברצף נראה כאילו אברהם אבינו יצא לדרך לאחר שתרח מת. הקב"ה פטר את אברהם אבינו מקיום מצוות כיבוד אב ואם. רמז לכך ניתן למצוא בפסוק המספר לנו כמה שנים חי אברהם אבינו (בראשית כה, ז):

"ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים"

הביטוי הזה "אשר חי" מופיע רק לגבי שני אנשים בתנ"ך: אברהם אבינו ואדם הראשון, אשר לגביו נאמר (בראשית ה, ה):

"ויהיו כל ימי אדם אשר חי תשע מאות שנה ושלושים שנה וימות"

מהי כוונת התורה בביטוי "אשר חי"? מהו פירוש הביטוי להיות חי? כאשר תפוח נמצא על העץ, לא התפוח חי אלא העץ חי בתוך התפוח, כל חיותו של התפוח נובעת מהעץ. מי שחי באמת הוא רק מי שחי מכוח עצמו ולא מכוחם של אחרים. גם האדם חי מכוח הוריו, לכל אדם יש הורים שנותנים לו את חיותו. האדם היחיד שלא היו לא הורים הוא אדם הראשון, או לפחות לא היו לו הורים אנושיים שהוא חי מכוחם, לכן על אדם הראשון נאמר "אשר חי" – כי הוא חי מכוח עצמו. זו הנקודה שהכעיסה את תרח. אברהם אבינו יצר על ידי אמונתו אנושות חדשה ולכן נחשב כאדם שאין לו הורים, כיון שהוא הראשון מאנשי האנושות החדשה. זו גם הסיבה שהקב"ה פטר את אברהם אבינו מקיום מצוות כיבוד אב ואם.

למעשה תופעה דומה מתרחשת גם אצל אדם הראשון. כפי שתרח רצה להרוג את אברהם אבינו, כך גם היו מי שניסו להרוג את אדם הראשון – הנחש. לפני שנברא אדם הראשון ביום השישי, היצור החכם ביותר בעולם היה האדם השכלי, הוא הנחש (כפי שאונקלוס מתרגם את המילים (בראשית ג, א): "והנחש היה ערום" – וחויא הוה חכים). כאשר אדם הראשון מופיע בעולם זה מוריד את הנחש ממדרגתו. הנחש כבר אינו הנברא המפותח והמתקדם ביותר, הוא עבר מהמקום הראשון לשני. זו הסיבה שהנחש מנסה לגרום למותו של אדם הראשון.

באופן דומה תרח מנסה להרוס את האנושות החדשה שבנו הביא לעולם, דבר המוריד אותו מדרגתו. למעשה ניתן לומר כי אברהם אבינו הוא אדם הראשון החדש.

נשותיו של תרח

לתרח היו שתי נשים. הדבר כתוב במפורש בתורה, כאשר אבימלך שואל את אברהם אבינו מדוע שיקר ואמר ששרה היא אחותו ולא אישתו, עונה אברהם אבינו (בראשית כ, יב):

"וגם אומנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אימי ותהי לי לאישה"

שרה אימנו הייתה בתו של הרן בנו של תרח מאישה אחרת. מפסוק זה למדה הגמרא כי מותר לאדם לשאת את אחייניתו שלא מאותה האם. כלומר שאברהם אבינו נולד מאישה אחת ואילו הרן נולד מאישה אחרת. את שמה של אמו של אברהם אבינו כבר הזכרנו, אך שמה של אמו של הרן אינו ידוע. מה שכן ידוע על אמו של הרן הוא שהיא הייתה ג'ינג'ית.

המשנה אומרת כי העברים הם על פי רוב שחורי שער, אך למרות זאת מצאנו כמה אדמונים שנולדו במהלך הדורות: דוד המלך ועשו לדוגמא. אם נסביר שכל האדמונים מוצאם מהרן הרי הכל מתברר. דוד המלך הוא צאצא של רות המואביה, ומואב הוא בנו של לוט מהביאה שבא על בתו. ולוט הוא בנו של הרן. גם עשו מיוחס משני הוריו להרן, שכן יצחק הוא בנה של שרה בת הרן, ורבקה היא בת בתואל בת מלכה בת הרן.

מה ניתן ללמוד מכך? האדום הוא כינוי ליום הדין (יש מנהג שלא לאכול בראש השנה מאכלים אדומים כדי שלא לעורר את מידת הדין). כשהקב"ה ברא את העולם הוא רצה לברוא אותו על פי מידת הדין בלבד. אך כשראה שאין העולם יכול להתקיים שיתף הקב"ה גם את מידת הרחמים והעולם נתקיים. כלומר היה כאן ערבוב של שתי מידות יחד הדין והרחמים. כך גם משפחתו של תרח, היא באה למתק את הדין, להוציא את הטוב שבאדום. בתחילה מופיע הדין במידתו המקולקלת אצל עמון ומואב, עד שהוא מתברר אצל דוד המלך. בספר שמואל מתואר דוד כך (שמואל א טז, יב):

"וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עיניים וטוב רואי ויאמר ה' קום משחהו כי זה הוא"

וחז"ל דרשו על פסוק זה: אדמוני – שהיה הורג, יפה עיניים – שהיה הורג על פי הסנהדרין. כלומר אצל דוד המלך בא לידי ביטוי השיתוף בין מידת הרחמים למידת הדין.

בפרשת מסעי מתוארים ארבעים ושניים המסעות שנסעו בני ישראל לאחר צאתם ממצרים. לשם מה נכתבה הרשימה הזו של מסעות בני ישראל? למעשה רשימה זו היא סיכום כל תולדות העולם מהבריאה ועד קום מדינת ישראל.בין שאר המסעות מופיעים הפסוקים הבאים (במדבר לג, כז – כח):

"וייסעו מתחת ויחנו בתרח. וייסעו מתרח ויחנו במתקה"

ניתן לראות כי לאחר שחנו בתרח, נסעו בני ישראל למתקה (מסע המכוון בדיוק כנגד דורו של תרח מבריאת העולם). כלומר לאחר תרח מגיעים למתקה, זהו אברהם אבינו שמיתק את הדין על ידי שיתוף מידת החסד.

על הפסוק (בראשית יב, ג):

"ואברכה מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה"

אומרים חז"ל (יבמות סג.) שהקב"ה אמר לאברהם: שתי ברכות טובות יש בי להבריך בך רות המואביה ונעמה העמונית. יש צורך בערוץ משנה אדמוני המתפתח במקביל להתפתחות עם ישראל. מהאיחוד של שתי קצוות אלו נולד דודו המלך וממנו המלך המשיח.

הסגולה הישראלית

חז"ל מספרים לנו שתרח חזר בתשובה, שכן הקב"ה מבטיח לאברהם אבינו (בראשית טו, טו):

"ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תיקבר בשיבה טובה"

כלומר שבעולם הבא יזכה אברהם אבינו להיות באותו מקום עם אבותיו, וביניהם תרח. גם הגמרא אומרת שלתרח יש חלק לעולם הבא. נותר לנו לברר מהן זכויותיו של תרח שבשלם הוא זכה לעולם הבא. במסכת אבות נאמר (אבות ה, ב):

עשרה דורות מאדם ועד נח, להודיע כמה ארך אפיים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח ועד אברהם, להודיע כמה ארך אפיים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שבא אברהם וקיבל שכר כולם.

יש סתירה פנימית במשנה זו. שהרי אם כל הדורות מנח ועד אברהם היו מכעיסים, אזי אין להם שכר כלל, ומה הכוונה שאברהם אבינו קיבל שכר כולם? אלא יש להבין שאם עשרה דורות היו מכעיסים את הקב"ה ובכל זאת יצא מהם אברהם אבינו, זה סימן שהם לא גרועים כל כך. ואז מגיע אברהם אבינו ונותן שכר לכולם.

מותו של תרח

מתי מת תרח? תרח מת שנתיים לפני שרה אימנו. שכן נאמר (בראשית כג, ב):

"ותמות שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה"

מהיכן בא אברהם? אברהם אבינו חזר מהלוויתו של תרח אביו בחרן. מה הקשר בין מותו של תרח למותה של שרה אימנו? המציאות מחייבת שיהדות חוץ לארץ תמות לפני היהדות שייסדה את הישוב היהודי בארץ ישראל, לכן נדרש שתרח ימות לפני שרה אימנו. אם שרה אימנו הייתה מתה לפני תרח, היה עלול להיווצר מצב בו אברהם אבינו היה עוזב את ארץ כנען וחוזר לבית אביו בחרן. חייבים לשוח את העבר בגלות על מנת לבסס את הישוב בארץ ישראל.

המעבר מתרח לאברהם אבינו הוא מיתוק הדין, הפיכת מידת הדין מיסוד מחריב ליסוד מחייה. ישנם שני יסודות בעם ישראל: הסגולה והבחירה. הסגולה הינה טבועה בנפש הישראלית ואינה יכולה להשתנות. יחד עם הסגולה הטבעית יש גם התנהגות בחירית של קודש. שתי קדושות בעם ישראל: קדושה סגולית וקדושה בחירית. אצל תרח באה לידי ביטוי הקדושה הסגולית. למרות שתרח היה עובד עבודה זרה, הייתה בו הסגולה הישראלית, שעברה ממנו לדור הבא. הקדושה הסגולית אינה תלויה במעשים אלא בזהות. דמותו של תרח נותנת בטחון שסגולת ישראל לא תיעזב לעולם, למרות שהמעשים אינם מתאימים.