אמור - מצוות בטלות? (על ההפטרה)

הרב אורי שרקי

אמור - מצוות בטלות? (על ההפטרה)

מתוך הספר "350 מילה"

הפטרת אמור (יחזקאל מד, טז-לא) מצטרפת אל מכלול הפרשות התמוהות בספר יחזקאל , הסותרות דברי תורה מפורשים בדיני הקורבנות, בדיני הכוהנים ובהלכות תבנית המקדש. על כיוצא באלה כבר אמר רבי יוחנן בתלמוד (מנחות מה, ב): "פרשה זו עתיד אליהו לדורשה". ייתכן שכוונתו לכך שאליהו יפרש כיצד אין סתירה בין דברי יחזקאל לבין דברי התורה. גם ייתכן שהכוונה לכך שידרוש את פסוקי התורה באופן שיאפשר את חידושן של ההלכות על פי הסמכות שיש לחכמים לדרוש מחדש את הכתוב (כוזרי ג, מא; רמב"ם ממרים פ"ב ה"א).

עוד מבוכה רבה מעוררים דווקא הפסוקים שבהם חוזר יחזקאל על דינים המפורשים בתורה. מה הצורך לעשות כן, הלוא הלכות אלה כבר ידועות לכל קורא בתורה?

נראה שיש להבין את דברי יחזקאל מתוך המכלול של "מצוות בטלות לעתיד לבוא" (נידה סא, ב), משפט תלמודי שעורר פרשנויות רבות אצל גדולי רבותינו, הן בדרכי פשט והן בדרכי דרש (עיין שדי חמד, כללים מ ס"ק ריח). אותו "עתיד לבוא" הוא מצב של שינוי רדיקלי בתנאי החיים על פני כדור הארץ ואף שינוי החוקיות הפיזיקלית המוכרת לנו, עד כדי כך שיחיו המתים.

עם כל זה, אין מדובר בשלב של ביעור מוחלט של המוות, שכן עדיין מצווה הנביא: "ואל מת אדם לא יבוא לטמאה" (כה). במצב כזה יתברר שחלק מהדינים כבר אינם רלוונטיים לתנאי החיים (הרב קוק [אגרות ראי"ה, אגרת תרל] ביאר על פי זה את הדוגמה התלמודית של ביטול איסור לבישת שעטנז לעתיד לבוא, כשהאקלים וטבעו החדש של האדם כבר לא יחייבו לבישת בגדים). אז יהיה צורך להגדיר מחדש חלק מהדינים, ובפרט אלה הנוגעים לכוהנים, כך שימשיכו בקיומם של איסורי הכהונה ואף באיסורי האכילה בתור משרתי ה'. ואולי יהיו דינים אלה מיוחדים דווקא לבני צדוק, שעליהם אומר הכתוב (טו): "והכוהנים הלויים בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי, המה יקרבו אלי לשרתני, והמה יקרבו אל שולחני לשרתני ושמרו את משמרתי". הביטוי "משמרתי" ייתכן שמכוון על חיובם בקיום הציוויים שיהיו אז בטלים עבור אחרים. כך מובנת גם ההנחיה התמוהה לכאורה שבסוף ההפטרה (לא): "כל נבלה וטרפה, מן העוף ומן הבהמה, לא יאכלו הכוהנים". לאמור שגם כאשר תימצא סיבה עתידית לביטול מצוות השחיטה, עדיין יתחייבו בה הכוהנים בתור שומרי משמרת הקודש המחויבים במצוות יתרות על מצוות בני ישראל.