הרב אורי שרקי
שביעי של פסח - שירת הים
סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב
בשבוע זה יחול גם שביעי של פסח, שבו אנחנו קוראים גם את שירת הים. יש לזכור ששירת הים היא ביטוי אמיתי להודאה, שיש לנו להודות לקב"ה על מפלת אויבינו ועל נקמתנו מאומות העולם.
נאמר בשמות רבה (פרשה כג) בפסוק 'אז ישיר משה ובני ישראל, את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמור' (שמות טו א). המדרש שואל: מה פרוש 'ויאמרו לאמור'? המדרש מבין שהכוונה ל-'אמרו לאחרים לומר', כלומר אמרו: 'נהיה אומרים לבנינו ובנינו לבניהן שיהיו אומרים לפניך כשירה הזאת בעת שתעשה (=הק'ב"ה) להם נסים'. מכן אנחנו רואים את השמחה הגדולה שאנחנו חייבים להביע לפני רבש"ע בשעה שאויבינו נופלים לפנינו.
יש מקשים מתוך חוסר ידיעה, או מתוך חוסר הבנה, שהרי נאמר בפסיקתא דרב כהנא בדף קפב ע"ב, (נספחים פרשה ב') שאין אנחנו קוראים את ההלל השלם בשביעי של פסח מפני שמתו בו המצריים. וכאן טעות בידם. בפסיקתא דרב כהנא לא נאמר כדבר הזה, אלא נאמר שאין קוראים אותו אלא יום אחד בלבד. כלומר אם גאולה הייתה נעשית, בלי מפלת האויבים, היינו קוראים את ההלל שבעת ימים. מכיוון שנפלו אויבינו, אנו קוראים יום אחד. אבל יום אחד אנו מחויבים כן לקרוא ולשמוח על מפלת אויבינו.
הדברים בעצם מפורשים במסכת מגילה בדף טז ע"א. שם מסופר שכאשר המן הרכיב את מרדכי על הסוס, עלה עליו מרדכי ונתן בו בעיטה. שאל אותו המן: וכי לא כתוב אצלכם 'בנפול אויבך אל תשמח' (משלי כד)? לכאורה המן מתגלה כאן כתלמיד חכם, היודע לצטט את הפסיקתא?! וענה לו מרדכי שהדבר הזה לא נאמר במפלת אויב שאינו מישראל, אלא נאמר רק במפלת אויב מישראל. ואילו באומות העולם נאמר: 'ואתה על במותימו תדרוך' (דברים לג כט). כמובן אין הדברים האלו אכזריות, נאמר בשו"ת חוות יאיר, שבעצם זו כוונת הכתוב שאומר: 'עזי וזמרת י-ה ויהי לי לישועה' (שמות טו ב) - מדוע אני מזמר לי-ה? מפני שהוא היה לי לישועה. מה שאין כן מי שאיננו שותף לאותה גאולה, באמת איננו צריך לזמר כאשר הוא רואה במפלתם של בני אדם. אבל מי שהוא בעצמו הנושא של הגאולה אם אינו מזמר לה' על מפלה זו, של האויבים הרי הוא חוטא. כפי שנאמר בחזקיה מלך יהודה (סנהדרין צד.) שלא נעשה משיח מפני שלא רצה לומר את ההלל כאשר ראה במפלתם של חיילי סנחריב.
ובאמת מרבים לצטט את הגמרא במסכת מגילה דף י ע"ב, ששם שנאמר שבשעה שבני ישראל עברו את הים אמר הקב"ה למלאכי השרת שרצו לומר שירה, אמר להם: 'מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה?!' ומכאן יש מביאים ראייה, בטעות כמובן, שאין לומר את ההלל על מפלת האויבים. אלא שאם נתחכה אחרי לשון הגמרא, הדברים מפורשים שהרי נאמרו אך ורק למלאכי השרת. מלאכי השרת שאינם שותפים למעשה הגאולה, שהם לא היו משועבדים למצרים, באמת עליהם נאסר לזמר, אבל מי שבעצמו היה נושא הנס ואינו מזמר לה' על מפלת אויביו הרי זה כפוי טובה, ובאמת עליו לבטל את אמירת שירת הים בכל תפילת שחרית בכל בוקר.
כמו כן גם נאמר בגמרא במסכת סנהדרין דף צח ע"ב, שר' יוחנן היה מודאג מהמאורעות שייקרו באחרית הימים בזמן שחרור עם ישראל, עד כדי כך שאמר ר' יוחנן 'ייתי ולא איחמיניה' - שיבוא המשיח ולא אראנו. מפני שהוא חשש מן הצרות של הגלות. הגמרא מבררת מה היו הצרות שהפחידו את ר' יוחנן כל כך. ובסוף מסקנת התלמוד היא אחרי בירור ארוך, שהחשש שלו היה, בשעה שיאמר הקב"ה: 'הללו מעשי ידי והללו מעשי ידי מדוע אאבד את אלו מפני אלו'?! לכאורה חששו של ר' יוחנן איננו מובן. יש פתרון, בשעה שהקב"ה מתלבט. הרי נאמר מפורש במדרש שבשעה ששר מצרים אמר לפני הקב"ה: 'הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה, מדוע את מציל את אלו מפני אלו'?! קפץ נחשון בן עמינדב לים וזה מה שהציל את ישראל. אם כן מעשים של קבוצות חלוציות נחשוניות, שיכולות להציל את המצב במקרה של שיקול בין שני עמים. אלא חששו של ר' יוחנן היה כנראה, שאולי חלילה לא יהיה לנו נחשונים בני עמינדב כדי להצילנו. אבל עכשיו שאנחנו הגענו לעידן הגאולה אין לנו אלא לקפוץ למים ולהכריע את הכף לטובת ישראל.
חג שמח לכל בית ישראל.