מחלוקת בנוגע לשמירת המצוות על ידי בני נח
ל' בניסן תש"פ
שאלה:
לכבוד הרב אורי שרקי!
הנני פונה אליכם בשמי, אך המכתב שלי - מבחינת הנושא וסיבת כתיבתו - מתייחס לכל בני הנוח בלא יוצא מן הכלל. שמי פאבל, אני בן נוח, תושב מוסקבה.
השאלה העיקרית - האם בן נוח יכול לשמור מצוות מתוך תרי"ג מצוות (ולחגוג חגי ישראל), בתנאי שאינו מתכוון להתגייר, אך בנוסף לשבע המצוות אשר קיבל על עצמו מקודם, בן נוח רוצה לשמור מצוות נוספות ולחגוג חגי ישראל?
מובן וברור לי, כי כל אחד מכם כבר הביע את דעתו בעניין זה, ודעותיכם מוכרות לי בהחלט; אולם דעות אלו הן מנוגדות וסותרות זו את זו.
מובן וברור לי, כי קודם לכך לא הייתה קיימת דעה אחידה בעניין זה לחכמי ישראל, אך כיום, ברוך ה', אנו נמצאים בשנת ה'תש"פ, ויש לנו אתכם, אתם החכמים שלנו, אשר דווקא כעת מסוגלים, בעזרת ה', לפתור שאלה קשה זו, כי הרי כעת שאלה זו היא החיונית ביותר.
הייתי רוצה לשמוע מכם דעה אחידה בעניין "מצוות נוספות וחגי ישראל לבני נוח", אף על פי שקודם לא הייתה קיימת דעה אחידה בעניין זה. אניח, כי דעה אחידה כאמור לא הייתה קיימת משום שקודם בני נוח לא היו רבים כל כך, כפי שהם כיום. אולי, הגיע הזמן להסיר נקודות סותרות ולקבוע חוק אחיד לבני נוח?
אחרת יוצא, כי בני נוח רבים פשוט עלולים לא לדעת שהם חיים ומפרים את מצוות התורה, למרות שאיפתם לשמור אותה כהלכתה. ואחרים עקב כך אינם מקבלים דיים את זכויותיהם הפוטנציאליות, כי לא קיבלו על עצמם יותר משבע מצוות, אף על פי שהיו יכולים והיו רוצים לעשות זאת.
מלבד זאת, הואיל ואינה קיימת לבני נוח מסורת הדת והאמונה וכן מסורת החגים, אי לכך, אנחנו כמו במגנט נמשכים למסורת היהודית ולחגי ישראל. ושוב, בעניין החגים והמסורת דעותיכם שנויות במחלוקת.
עובדה: כיום קיים פיצול בקרב בני הנוח.
זאת צרה, כיוון שאנחנו לא שומרים על כל קשר בינינו ומתייחסים אלה לאלה בצורה שלילית. ואפילו, אם נעמיד פנים, כאילו הכול בסדר, בפועל זה לא כך. בטוחני, כי לא יעזרו כאן מילות פיוס כלשהן מצדכם, משום שאחד מהרבנים (תוך הבטחת שכר רוחני) מרשה דבר, אשר לדעתו של הרב האחר מהווה את הפרת רצון הבורא.
הבדל מסוג זה מהווה מכשול בלתי עביר. למשל, אינני יכול באופן אובייקטיבי להזדהות עם אלה המפרים את חוקי התורה, בהתאם לדעותיו של מורי ורבי הרב משה ויינר.
לבני הנוח אין אפשרות ואין רצון לברר, מי מכם צודק, כי הרי אין אנו יודעי תורה. מצד שני, אין אנו מצליחים לעקוב אחר המלצותיכם, מה שנקרא, באמונה שלמה ובבטחה מלאה, כיוון שאתם סותרים איש את רעהו בשאלה חשובה, היא שאלת מסורת ומצוות יהודיות וחגי ישראל בנוסף לשבע מצוות בני נוח.
הגישה שעל פיה כל אחד מבני נוח בוחר לעצמו את דרכו כרצון נפשו, לדעתי האישית, אינה רצינית, כאשר מדובר בחובות התורה ובהתחייבות כלפי הבורא. כי הרי, קרוב לוודאי, אבחר במה שיהיה לי נעים ונוח, אך לאו דווקא תהיה בחירה זו נכונה מבחינת ההלכה.
בעיניי, כאשר בוחר בן נוח אחת משתי נקודות המבט שלכם, אינו רשאי לעשות הקשה לגישה שעל פיה "הבורא ברא עולם עשיר ומגוון וכו'...", משום שאנו לומדים מן התורה, כי כל המגוונות הזאת צריכה לפעול במסגרת מסוימת ובהתאם לכללים אשר מגדירים בפירוש - מה מותר ומה אסור.
לצערי הרב, בשאלה זו בינתיים חסרה לנו חד-משמעות כזו.
כלומר, לא נוכל להחליט לבד, מי מכם צודק, משום שלבני הנוח, פשוט, אין מנגנון לקבלת החלטות כאלה. רק אתם יכולים לעשות זאת. ייתכן, שתצטרכו לשם כך לשאול את דעתם של רבנים אחרים, כיוון שאיני יודע, כיצד אצל עם ישראל נהוג לפתור מחלוקות חשובות מסוג זה, אשר (לדעתי) יוצאות הרחק מן המחלוקת שבין הלל ושמאי. ואגב, אפילו במחלוקת שביניהם, בכל זאת, נקבע, כי עד לביאת המשיח ההלכה היא לפי הלל, ולאחר ביאת המשיח - לפי שמאי.
ומה על בני הנוח לעשות?
ובכן, אבקשכם לענות בכתב ובצורה עניינית ככל האפשר על חמש השאלות הבאות:
- האם יש טעם לצפות לקונצנזוס מצדכם בשאלה הנ"ל, כלומר, האם אתם מתכוונים לגבש ולקבוע כללי עבודת השם לבני נוח, אשר יהיו מקובלים על שניכם בתור הכללים הנכונים, ואשר יתקבלו בתור חוק התורה לבני נוח ביחס אל מסורת ומצוות יהודיות ואל חגי ישראל?אם כן, אז מתי זה יקרה, לפחות בערך?
- האם באופן עיקרוני אפשר לגבש דעה אחידה בעניין זה?מה דרוש לשם כך?או אולי, בני נוח חייבים להשלים עם כך, כי תמיד יהיו שתי נקודות מבט הסותרות זו את זו?
- בשלב הביניים, כל עוד לא תגבשו ולא תקבעו דעה אחידה - מהי הנקודה שעליה יכול לסמוך בן נוח העומד בפני בחירת האידיאולוגיה של אחד מכם, והשואף, עם זאת, שלא לאפשר את הפרת התורה מצדו?
- אם נצטרך להשלים עם קיום קבוע של שתי הדעות הסותרות זו את זו, אז מהו מעמדן של דעות אלו? האם דעה אחת מתבססת במידה רבה יותר על ההלכה היהודית מאשר השנייה, או ששתי דעות אלו שוות בתכונותיהן ההלכתיות?
- אם נצטרך להשלים, אז נא להסביר, מהי המטרה של "הפער החוקי" מסוג זה ביחס למסורת/מצוות/חגים יהודיים לבני נוח? כיצד הפער הזה יגלה לבניהנוח ולעולם כולו את גדלות הבורא, וכיצד הפער הזה יתרום לתיקון עולם?
נ.ב.:
עותק מכתב זהה נשלח לכל אחד מכם, כיוון שהשאלות הן במידה שווה מתייחסות אל שניכם, כאל הרבנים העוסקים בענייני בני נוח.
אני מודה לכם מראש וממתין לתשובותיכם בקוצר רוח!
ובכל מקרה, תודה לשניכם על הטרחה ועל כל מה שנעשה למען הפצת התורה לבאי העולם!
תשובה:
שלום לך פאבל היקר!
השאלה שהעלית נוגעת לא רק לבני נוח אלא גם לבני ישראל. גם ליהודים אין היום הלכה אחידה, וכנראה מצב זה יימשך עד אשר תקום סנהדרין מוסמכת בלשכת הגזית.
אציין שאע"פ שאני והרב ויינר חלוקים, יש בינינו יחסי כבוד והערכה, ואף קיימנו מפגשים משותפים בפני ציבור רחב.
גם בהלכה היהודית ליהודים, מה שהאחד עושה נחשב בעיני השני כעבירה על רצון הבורא.
הפתרון שמצאה ההלכה היהודית לדורותיה הוא שבהיעדר סמכות מרכזית, כל אחד ינהג לפי רבו, ובזה הוא מקיים את רצון הבורא גם לפי הדעה התנגדת לפסק של רבו. וזה אכן דבר המוסכם על כל הפוסקים.
אם נרד לרמת הפרטים המעשיים, מרחב המחלוקת הוא הרבה יותר קטן ממה שנראה במבט ראשון.
גם המצמצמים את יכולתם של בני נוח להוסיף מצוות, מסכימים שיש פרטים רבים בשבע המצוות, ההופכים אותן למשנה רחבה מאוד. כמו כן, הם מסכימים לצורך בתפילות בעשיית חסד וצדקה, בלימודים של דעת ה' אהבתו ויראתו (הרבי מלובביץ' אף הורה ללמד את בני נוח את שער היחוד והאמונה, שמצריך לימוד של מושגים רבים) ואף מצוות מילה. כמו כן, לדעת המרחיבים את היכולת הזאת (שהיא דעתי ודעת רבנים רבים) יש מצוות רבות שאינם שייכות לבני נוח באופן מעשי. כך שמדובר למעשה בעיקר על מועדי ישראל.
בעניין מועדי ישראל, הלוא גם הפרשנות האומרת שאין מניחים אותם לקיים את מועדי ישראל אינם סוברים שיש לאסור עליהם לעשות כן, אלא שיש למנוע מהם כשהם תחת שלטוננו, שהוא דבר שאינו מעשי בימינו.
על כל פנים גם לדעת האוסרים, אם אדם מבני נוח נהג באותם הדברים שאסורים לדעתם, על פי הוראת רבו, הרי שמעשהו רצוי לפני ה' כי נהג על פי ההלכה שאדם צריך לשמוע לרבו.
האם תסכים שנפרסם את ההתכתבות ביננו?
בברכה
אורי שרקי