הרב אורי שרקי

בין קבלה לפילוסופיה - סתרי תורה

סיכום שיעור מתוך הסדרה "בין קבלה לפילוסופיה" בערוץ אורות

בעריכת ר' אברהם כליפא




סתרי תורה מוזכרים בפרק השני של מסכת חגיגה, פרק אין דורשין. כשהמשנה רוצה לדבר על סתרי תורה היא אומרת תחילה שלא ללמוד אותם: "אין דורשין". כוונתה היא שיש ללמוד אותם בחוגים מצומצמים. כך אומרת המשנה:

"אין דורשין בעריות בשלשה. ולא במעשה בראשית בשנים. ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו".

"אין דורשין בעריות", אומר התלמוד "סתרי עריות". בפשטות הכוונה לסוד הגלגול, שנקרא סתרי עריות משום שיתכן שאדם יגלה ברוח הקודש שאחותו היתה אשתו בגלגול הקודם, ואדם הרגיל יותר מדי במחשבות אלה עשוי חלילה להתיר עריות. לכן אין דורשין בעריות בשלושה, אלה בשניים.

"ואין דורשין במעשה בראשית בשניים",

כלומר אפילו לפני שני תלמידים אסור לדרוש, אלה ביחיד.

"ולא במרכבה ביחיד".

אם כן איך החכמה תעבור מדור לדור? לכן מוסיפה המשנה "אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו". יש לשאול: אם הוא חכם ומבין מדעתו, אין צורך ללמד אותו, הרי הוא כבר יודע. ודווקא אותו שלא מבין מדעתו היה צריך ללמד! אלא שכוונת המשנה היא לומר שהידיעות של מעשה מרכבה אינן ניתנות להעברה מאדם לזולתו. משום שלימודים אלו דורשים אינטואיציה פנימית, ולכן רק אם האדם חכם ומבין מדעתו, יש מקום ללמדו. ומה מלמדים אותו? יש בתוך נפש החכם הרבה מאוד ידיעות אינטואיטיביות שכבר מונחות בקרבו, אך הוא איננו יודע מה סדרן של הידיעות הללו, איזו ידיעה קודמת לאיזו. לכן אומרת הגמרא "מודיעין לו ראשי פרקים", דהיינו אומרים לו שהידיעה הזאת שכבר נמצאת בתוכך, מקומה הוא פלוני, והידיעה האחרת שכבר נמצאת בתוכך, מקומה הוא אלמוני. כך שהאדם לומד מפי רבו, לא את עצם הידיעות, אלא את הסדר שלהן, ומתוך חכמתו הפנימית ומתוך האינטואיציה האמיתית שלו, הוא לבדו מבין במה מדובר.

מעניין לראות את התייחסותו לתורת הקבלה של אחד מגדולי החכמים בישראל, הלוא הוא רבנו הרמב"ם, שלא היה מן המקובלים ואף היה רחוק מאוד מהלך החשיבה של המקובלים. בפירושו למשנה, כותב הרמב"ם:

"חכם מבין מדעתו, והוא שמתעורר ומבין העניינים מעצמו, ואינו צריך לבאר לו אלא רומזים לו ברמז, והוא לומד ודן על פיו מעצמו וזהו עניין אומרם "שונים לא ראשי פרקים", לפי שיש שם עניינים הנחקקים בנפשות השלמים מבני אדם, וכשמסבירים אותם בלשון וממשלים אותם במשלים פג טעמן ויוצאים מעניין".

כלומר יש דברים, שאם נסביר אותם, זה כבר לא הדברים עצמם. כמו בושם, שכל זמן שהוא סגור, ריחו נשמר בצנצנת, אך לאחר שפותחים אותה, אחרי זמן מסוים, ריחו פג ואין זה אלא נוזל. כך הוא לגבי סתרי תורה, יש צורך בזהירות נפשית בגישה אליהם, כדי שישמר טעמן ועניינן. נראה לומר שההסבר זה הגיע אל הרמב"ם במסורת, כלומר למרות שהרמב"ם איננו שייך למסורת של תורת הקבלה, מכל מקום הוא קלט ממנה רשמים. והראיה הוא שלאחר מכן הוא אומר את הפירוש שלו עצמו:

"ושמע ממני אני מה שנתברר לי לפי דעתי ממה שעיינתי בו בדברי חכמים, והוא שהם מכנים מעשה בראשית למדעי הטבע והמחקר בראשית הבריאה, והכוונה מעשה מרכבה המדע הא-לוהי והוא הדיבור על כללות המציאות וכו'".

דהיינו "הפיזיקה" ו"המטאפיזיקה" של אריסטו. הרמב"ם אומר שיש לו פירוש שהוא קיבל מן הקדמונים, שתורת הסוד זה משהו פנימי אינטואיטיבי, אבל הוא מוסיף: אני ביררתי את זה על פי הפילוסופיה. גם מהרמב"ם עולה שיש מסורת פנימית באומה שאיננה עוברת אלא מחכם לחכם, ברמיזה, עד שהדברים מגיעים אלינו, עד התחדשות הנבואה במהרה בימינו.