הרב אורי שרקי

קודש וחול

מתורתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל

"מעייני הישועה", כ"ט בטבת תשס"ג




מתי רצוי לקרב את החול ומתי רצוי לרחק? המחשבה ההמונית סבורה שהמגע עם התרבות הכללית הוא פרי החולשה הלאומית, ושבמצב של מלא כוחנו, אין צורך כלל בקשר עם מרחבי חכמת הגויים. לא כן דעת הרב זצ"ל, אדרבה,

"כשכח ישראל גדול ונשמתו מאירה בקרבו בהופעה וענפיו המעשיים מתוקנים, בסדור מלא בקדושה ביחוד ובברכה, במקדש וממשלה, בנבואה וחכמה, אז ההתרחבות לצד החול, לענוגי החושים הרוחניים והגשמיים, להצצה חדירית ופנימית לתוך חייהם של המון עמים ולאומים שונים, למפעליהם וספריותיהם, התגברות עוז החיים הטבעיים, כל אלה טובים הם ומסוגלים להרחיב את אור הטוב." (אורות עמ' סז).

צמצום האופקים והמעטת כוחות החיים ראויים הם לזמני גלות:

"משחשך האור, משגלתה שכינה, משנעתקו רגלי האומה מבית חייה, החל הצמצום להיות נתבע. כל עז חילוני עלול להיות לרועץ, כל יופי טבעי וחשקו עלול להאפיל את אור הקדש ותם הטהרה והצניעות, כל מחשבה שלא נתגדלה כולה במחנה ישראל יכולה להרס את סדר האמונה והחיים הישראליים, כל שמינות קטנה מביאה לידי בעיטה. מכאן באו העוצב והסגוף, הקדרות והפחדנות, וביותר ממה שפעלו אלה על החיים הגשמיים פעלו על החיים הרוחניים, על רוחב המחשבה, על תעופת ההרגשה." (שם).

אך כיצד תשתחרר האומה ממחנק רוחני זה? האם בהדרגה או שמא במעבר חד? האם עד שלא נשוב אל מלוא חידוש ימינו במקדש ובמלכות, בנבואה וחכמה, לא נרחיב את תחום החיים? משיב הרב:

"עד אשר יקיץ הקץ, שקול קורא בכח: הרחיבי מקום אהלך, וידיעות משכנותיך יטו, אל תחשכי, האריכי מיתריך ויתדותיך חזקי, כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גוים יירש, ועדים גשמות יושיבו". והתחום של אלפיים אמה הקצר הולך הוא ומתרחב, כמדת ישועתן של ישראל, שהולכת ואורה קמעא קמעא." (שם).

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)