הרב אורי שרקי

רמח"ל

סיכום שיעור, בעריכת ר' אברהם כליפא




רבנו משה חיים לוצאטו, נולד בעיר פדובה שבאיטליה, במחצית הראשונה של המאה ה18. בצעירותו, רמח"ל עסק בקריאת כל הספריה הגדולה אשר לדודו, הגדושה מכל היצירה התורנית, הפילוסופית והמדעית שהועלתה על הכתב עד ימיו. כאשר בגיל 12 סיים רמח"ל לקרוא את הכל, היה לגאון צעיר שאין דבר בתחום הרוח שאיננו ידוע לו. בגיל 15 כתב את ספרו הראשון "פרקי המרכבה", שהוא סיכום של תורת האר"י. רמח"ל ממשיך לכתוב עד שבגיל 17 הוא זוכה לגילוי מן השמים ומגיד מכתיב לו דברים עמוקים מאוד על יסוד ספר הזהר, וחבורה קטנה מתאספת מסביבו כדי ללמוד מפיו.

כאשר נודע לרבנים דבר תורתו של רמח"ל הצעיר והרווק, חשדו אותו בשבתאות ובשימוש בכוחות הטומאה חלילה, ורדפוהו. רמח"ל לא נרתע מפניהם, אך כאשר מצבו הפך לבלתי נסבל באיטליה, החליט לעבור לאמסטרדם שבהולנד. בדרכו שהה בעיר פרנקפורט, והרבנים דשם הטילו עליו צו בית הדין האוסר עליו לפרסם ספרים בסגנון של תורת הקבלה. רמח"ל קיבל את הגזרה והמשיך לכתוב ספרים על יסוד קבלה בסגנון פשטני. בגיל 39 עלה רמח"ל לארץ ישראל, הגיע לעכו ונפטר שם בגיל 40 עם כל משפחתו במגפה. הוא נקבר בטבריה סמוך לקברו של רבי עקיבא.

רמח"ל כתב למעלה מ-80 ספרים ורק כ-40 הגיעו לידינו, ביניהם גם חיבור על דרכי המשא ומתן התלמודי, לוגיקה ורטוריקה. שאר ספריו אבדו או שעדיין ממתינים בגניזות שונות להוצאתם לאור עולם.

רמח"ל גם כתב מחזות תיאטרון ושירים. אין אלו תחביבים צדיים אלא הם מהווים חלק אינטגראלי של שיטתו הרואה את האחדות בין "השיר הרז והמוסר", כלשונו של הרב הנזיר.

תורתו של רמח"ל מתיחדת בשילוב מופלא בין תורת הקבלה של האר"י לבין הפילוסופיה הכללית של ימיו, תורתו של הרמב"ם, השירה והלמדנות התלמודית. הוא התפרסם בעיקר בזכות ספרו הגדול בענייני מוסר "מסילת ישרים", אשר יצא שמו לתהילה בכל עולם התורה, אך כלל תורתו לא היתה ידועה עד השנים האחרונות, משום שכמעט כל ספריו נשארו עלומים, עד שרוב לומדי המסילת ישירים לא ידעו מאומה על האישיות העומדת מאחורי ספר זה ועל הרקע השיטתי של הספר - תורת הקבלה, ועוד פחות על שיטתו הכללית של רמח"ל העומדת ביסוד הספר. ניתן לומר שבזכות הפופולריות העצומה שלה זכה הספר מסילת ישרים, זכה רבנו הרמח"ל ששאר ספריו התקבלו בקרב הלומדים בבית המדרש ללא היסוס.

שלוש תנועות שהופיעו בעם ישראל מתייחסות אל רמח"ל: תנועת המוסר, אשר הציבה בראשה את ספר "מסילת ישרים". תנועת החסידות, שהרימה על נס את ספר "קל"ח פתחי חכמה". תנועת ההשכלה, שקיבלו השראה ממחזות התיאטרון והשירה. תנועות אלו הולכות ומתפתחות עד הופעת תורתו של הרב קוק, שלקח מרמח"ל בעיקר את היסוד ההתפתחותי. רמח"ל הרבה לדבר על ירידת העולמות ועלייתם, דבר שהרגיל את כלל האומה לחשיבה ההתפחותית על כל המציאות בכלל, ועל הציונות בפרט, שהיא גאולה קמעא קמעא.