הרב אורי שרקי

רבי יוסף אלבו

סיכום שיעור, בעריכת ר' אברהם כליפא




הדורות האחרונים של חכמי ישראל בספרד מצטיינים בהופעת בית מדרשם של תלמידי רבנו נסים מגרונה (הר"ן), שהוא המשך שושלת תלמידי תלמידיו של הרמב"ן בארגון, חלקו המזרחי של ספרד. אחד מגדולי בית מדרש זה היה רבי יוסף אלבו, בעל ספר העיקרים.

בספרד הנוצרית של אותם ימים, הוכרחו רבני ישראל להשתתף בויכוחים פומביים מול כמרים. בויכוח טורטוסא המפורסם, הועמד רבנו יוסף בתנאים כה קשים עד שלא הצליח לומר דבר, מה שגרם להפסדו בויכוח, ולהתנצרות של שלשת אלפים איש מישראל. בעקבות מעשה זה, החליט רבי יוסף לכתוב את ספר העקרים, שהפך לאחד מספרי היסוד של מחשבת היהדות, שבו הוא מבאר את מהותה של היהדות יחד עם התמודדות עם שאר הדתות.

אחת השאלות שהעסיקו את רבנו יוסף אלבו בספרו הגדול, הינה שאלת מספר העיקרים. הרמב"ם מנה י"ג עיקרים כמפורסם, ואילו רבנו יוסף צמצם אותם לשלושה, הכוללים את כל הי"ג, והם: מציאות ד', תורה מן השמים ושכר ועונש. לכן ספר העיקרים מתחלק לארבעה חלקים: חלק עקרוני על יסודות העיקרים, ושלשה חלקים העוסקים בשלשת העיקרים עצמם.

מלבד החידושים שיש בספר זה, מצאנו בו מספר התייחסויות לדברי קודמיו כמו הרמב"ם. בנוגע לשאלת נצחיות התורה, כתב הרמב"ם שהתורה לעולם לא תהיה מוחלפת, מכיון שלעולם לא יהיה מעמד גדול יותר ממעמד הר סיני. לעומתו כתב רבי יוסף אלבו, שיתכן שיהיה מעמד גדול ממעמד הר סיני, ואז אולי תהיה התורה מוחלפת. הוא מביא כראיה מדרשים האומרים שלעתיד לבוא יהיה גילוי עליון יותר של התורה.

בענין האמונה בביאת המשיח, חשבה הרמב"ם לעיקר והכופר בה ככופר בכל התורה כולה. רבי יוסף אלבו לעומתו כתב שלמורת שהסובר שהמשיח לא יבוא טועה אך לא יוצא מכלל ישראל.

רבי יוסף אלבו גם מברר מושגים כגון דת טבעית ודת הנימוסית, מונחים שהתחילו לעלות בפילוסופיה הכללית של ימיו, והשתלשלו עד הוגים מאוחרים כגון מונטסקיו, שהגו את המחשבה שהביאה למהפכה הצרפתית. תסיסה רוחנית זו מוצאת את שורשיה בדורות האחרונים של גדולי ישראל בספרד, אשר רבי יוסף אלבו היה מהזוהרים והעיקריים שבהם.