הרב אורי שרקי

המהר"ם מרוטנבורג

סיכום שיעור, בעריכת ר' אברהם כליפא




בנו מאיר בן רבי ברוך מרוטנבורג, מאחרוני בעלי התוספות, מהווה דוגמה קלאסית למצבו של עם ישראל בימי הביניים בכלל, ובארצות אשכנז בפרט, כאשר האומה מצמיחה אנשים רמי מעלה שמתבקשים להתמודד עם עולם ברברי וקטנוני.

רבנו מאיר היה רבם של שלושה מגדולי חותמי תקופת בעלי התוספות באשכנז: רבנו אשר בן יחיאל (הרא"ש) - אחד משלושת עמודי ההוראה של היהדות, רבנו מרדכי בן הלל - בעל ספר "המרדכי" הכולל בתוכו הרבה מאוד מנהגי אשכנז הקדומים, ובעל הגהות מיימיניות המודפס על ספר משנה תורה - מהמקורות המרכזיים לפסיקה האשכנזית עד היום, דרכו הגיעו לידינו הרבה מסורות מהירושלמי שאינן בירושלמי שלפנינו.

כאשר רבנו מאיר גמר בדעתו לעלות לארץ ישראל עם תלמידיו -על אף הסכנות הרבות כצלבנים ושודדי הדרכים- מלך גרמניה שלא הרשה לו לצאת עצרו ואף הכניסו לבית הכלא במגדל איינזיצהיים, מתוך תקווה לקבל ממון רב בעבור פדיונו. המהר"ם, שחשש שדבר זה יהפוך לשיטה וייחטפו עוד רבנים תמורת ממון, הוציא פסק הלכה האוסר לפדותו. היהודים שמעו לו ובמשך שנים רבות, המהר"ם היה מקבל ביקורים ושולח תשובות אל כל העולם היהודי, ומתוך בית הכלא מנהל את העולם היהודי. המהר"ם נפטר בבית הסוהר, והגויים דרשו כופר רב בכדי להוציא את גופתו לקבורה. בעקבות כך, תלמידו הגדול רבנו הרא"ש עזב את גרמניה לעבר ספרד, והפך לפוסק המרכזי של יהדות ספרד של אותם ימים, ונוצרה סינתזה בין הפסיקה הספרדית לפסיקה האשכנזית.

המהר"ם חותם את התקופה של ראשוני בעלי התוספות.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)