הרב אורי שרקי
רבנו סעדיה גאון
סיכום שיעור, בעריכת ר' אברהם כליפא
רבנו סעדיה ברבי יוסף אל פיומי, נולד בעיר פיום שבמצרים. בספרות הראשונים הוא נקרא גם לפעמים "הפיתומי" משום שזיהו את עיר מולדתו עם העיר פיתום המקראית.
בימי רב סעדיה גאון פרצה מחלוקת חריפה בדבר קביעת לוח השנה, בין גאוני בבל לבין הגאון הארץ ישראלי אהרון בן מאיר. במשך שלוש שנים יהודי בבל ויהודי ארץ ישראל לא ציינו את יום הכיפורים ואת חג הפסח באותו יום. רב סעדיה, שהבחין שמחלוקת זו עלולה לקרוע את העם היהודי לגזרים, התערב ונלחם לטובת גאוני בבל, ואכן הוכרעה ההלכה כמותם. רבנו סעדיה הפך לדמות נערצה בעיני החכמים ופשוטי העם, והועמד בראש ישיבת סורא המפוארת, ובזה חרג מן המנהג בן כמה מאות שנים למנות כראשי ישיבות בבל רק חכמים המיוחסים למשפחות צאצאי האמוראים או התנאים. רבנו סעדיה, שאמנם הגיע ממשפחה של תלמידי חכמים מזרע רבי חנינא בן דוסא, היה מבני הסוחרים.
מפורסם רבנו סעדיה גאון במלחמתו הספרותית נגד הקראים, אשר רבים מספריו מוקדשים להפרכת טענותיהם וקושיותיהם, הן באופן גלוי והן באופן סמוי: אחת מטענותיהם של הקראים היתה שמאחר והרבניים - חכמי התורה שבעל פה - אינם לומדים תנ"ך, הם אינם בקיאים בהבנתו. בעקבות זאת רבנו סעדיה חיבר ספרים על הדקדוק העברי, תרגם את התנ"ך כולו לערבית וחיבר פירושים על רובו.
עיקר משנתו ומפעלו העלה רבנו סעדיה על הכתב בספר מונומנטאלי בשם "ספר הנבחר באמונות ודעות", שבו נידונות כל הסוגיות הרוחניות והפילוסופיות לפרטי פרטים, כגון מציאות ד', ייחוד ד', בריאת העולם, ההשגחה, טעמי המצוות, הגאולה, תחיית המתים, יסודות המוסר ועוד רבים. ספר זה הווה בסיס לחכמי ישראל לאורך כל ימי הביניים, שעסקו בסוגיות אלו. יש לציין שרבנו סעדיה גאון התנגד לתורת הגילגול. אמנם דעתו לא הפכה לדעה המרכזית של היהדות, אך חשוב לדעת שחכם אחד מחכמי ישראל חרג מן הדעה המקובלת.
רבנו סעדיה גאון היה גם אחד ממוני המצוות: הוא כתב פיוט ארוך ונפלא על כל תרי"ג מצות, שזכה לפירושו של אחד מגדולי הדורות בוורשה במאה ה-19, הרב ירוחם פישל פרלא. רבנו סעדיה גם כתב סידור, שמהווה בסיס לכל הנוסחים שבאו אחריו ובעיקר לנוסח אשכנז. הוא גם כתב פירוש על המשנה והתלמוד (אשר רק חלקים מהם הגיעו לידינו), פירוש לספר יצירה, פסקי הלכה רבים, תשובות, ועוד ספרים רבים. רבנו סעדיה היה גם משורר, כתב שירה נפלאה הכוללת גם הושענות.
אם כן רבנו סעדיה מהווה התחלה הכרחית לכל דיון בכל התחומים בספרות ימי הביניים וכן בסיס לכל סגנונות הכתיבה של התורה שבעל פה במהלך הדורות, ואלמלא מאור גדול זה, תורתם ומשנתם של הרמב"ם ושל רבי יהודה הלוי לא היו רואים אור.