הרב אורי שרקי

פרקי אבות (א'-ג') - אנטיגנוס איש סוכו

סיכום שיעור, בעריכת ר' אברהם כליפא




"אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק" (אבות א, ג). מתמיה שגדול חכמי ישראל שבדורו, נושא שם יווני מובהק. ולא עוד אלא שזהו שמו של השליט היווני ששלט על ארץ ישראל לאחר מות אלכסנדר מוקדון.

אלא שאנטיגנוס מהווה במשנתו מענה לתרבות הלניסטית, שהתחילה אז להתפשט בעולם כולו. אותה תרבות יוונית העמידה בפנינו שאלות מוסריות בסיסיות כגון: האם מטרת האדם צריכה להיות למען עצמו או למען אידיאל שמעבר לו? אלו השאלות שהעסיקו את הנפש ההלניסטית בימיו של אנטיגנוס איש סוכו.

בהקשר הזה הופיעו בקרב חכמי יוון שתי אסכולות מוסריות: ההדוניסטים, שסברו שמטרת החיים היא העונג, כשהמוסר מהווה העונג העליון. והסטואיקנים, שסברו שהאדם צריך ללכת אחרי צו המצפון, תהיה לו מזה תועלת או לא. במילים אחרות: יש לעשות את הטוב באשר הוא טוב.

והנה, הד לשתי אסכולות אלו מצאנו בישראל בספר המפורסם "מסילת ישרים", עמוד תורת המוסר של היהדות. שבפתיחת פרקו הראשון כתוב "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו" - כדעתם של הסטואיקנים, ומיד לאחר מכן נאמר: מה היא אותה חובה? "שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול בכל העידונים שיכולים לימצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא". כך שישנה סינתזה עליוןנה בין שתי השיטות.

ההבדל בין אומות העולם לעם ישראל בשאלה זו, הוא שאצל אומות העולם יש לבחור בין חובה לעונג. לעומת זה בישראל, אומר אנטיגנוס איש סוכו (שם): "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ויהי מורא שמים עליכם". כלומר: האדם מתחיל את דרכו עם בקשת קבלת הפרס, המכונה "עבודה שלא לשמה", וזה דבר אנושי וטבעי. אך המטרה העליונה היא שהאדם יצא מן המסגרת הצרה של האינטרסנטים האישיים, ומתוך כך יגיע לעבודה שלא על מנת לקבל פרס. עבודתו של האדם עוברת דרך שכחה מסויימת של הנקודה הפרטית והאישית, והוא צריך לחשוב שגם הטובה המגיעה לו, הפרס, שלמרות שבוודאות יקבל אותו (שהרי אנטיגנוס מעולם לא אמר שהוא לא יקבל), לא בעבורו האדם עושה את הטוב. אלא הוא עושה את הטוב באשר הוא טוב.

ובזה הלך אנטיגנוס בניגוד כמעט מוחלט לתפיסה הדומיננטית בעולם היווני של ימיו, ואת זה רצה להנחיל לתלמידיו, שלא תמיד יכלו לתפוס שאנו נמצאים בעולם חדש, שבו המושגים משתנים. נאמר באבות דר' נתן שלאנטיגנוס היו שני תלמידים מאתגרים: צדוק ובייתוס, שלמרות גדולתם בחכמה, לא יכלו לקלוט את הרעיון של עבודה שלא על מנת לקבל פרס, ובכל זאת לנחול חיי עוה"ב, כפי שלימדו הפרושים. מתוך כך נולדו שתי הכתות ,הצדוקים והבייתוסים. יתכן היה שבתוך עולם שבו אין יותר נבואה ושבו השכל הפילוסופי הוא הדומיננטי, אי אפשר שלא תקומנה כתות כצדוקים או כבייתוסים. עם כל זה דברי אנטיגנוס, גם אם לא הובנו כהלכה על ידי חלק מתלמידיו, מאירים את דרכנו עד עצם היום הזה. כביטוי המפורסם בעם ישראל: מתוך שלא לשמה בא האדם לעבוד את ד' לשמה.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)