הרב אורי שרקי

פרקי אבות (א'-ב') - שמעון הצדיק

סיכום שיעור, בעריכת ר' אברהם כליפא




שמעון הצדיק הינו דמות יסוד בהשתלשלות התורה שבעל פה בעם ישראל. עד שאפשר אפילו לומר שהוא מייסד תקופת "התנאים", אם נכנה בשם "תנא" כל מי ששמו מוזכר במשנה.

הוא מהווה חוליית קשר בין העולם העתיק - הזמן שבו עדיין שרתה שכינה בישראל, לבין העולם החדש - זמן שבו האדם עומד לבדו ללא מפגש ישיר עם הא-לוהות. זהו המעבר מן הנבואה אל הפילוסופיה.

יש להבין משמעות מעבר זה: בזמן ששכינה שורה בעולם, לא רק עם ישראל מרגיש בנוכחותה, אלא גם אומות העולם. זו הסיבה שנוצרו אצלם סיפורי המיתולוגיה, סיפורים המעידים על האופן שבו קלטו אותה השראת השכינה. כאשר השכינה מסתלקת, האדם - בין בישראל בין באומות העולם - מוצא את עצמו לבדו ללא התגלות.

בעקבות העדר התגלות זו, נוצרו שתי עמדות ביחס לעולם הקדום: הראשונה, בה נקטו אומות העולם ובמיוחד היוונים, היא לומר שאבותינו היו ילדים, נתונים תחת עול הדמיון ועתה הגיע זמנו של השכל הטהור והנקי: הפילוסופיה. ומכאן ואילך, אין כבר צורך בסיפורי אבותינו.

לעומתם עם ישראל נקט בעמדה הפוכה והיא לומר: אבותינו חוו חוויה אמיתית ועמוקה ואנחנו צריכים לדעת לתרגם את אותה חוויה במונחים שכליים אינטלקטואלים.

ניתן לראות את הפער בין שתי הגישות על ידי עדותו של קליארכוס - תלמידו של אריסטו גדול הפילוסופים ורבו של אלכסנדר מוקדון - שמספר על מפגש שנערך בין רבו אריסטו לבין חכם יהודי בשם "שמעון", וככל הנראה מדובר בשמעון הצדיק. אריסטו מאוד התפעל מחכמתו ומידיעותיו של אותו שמעון. עד כדי כך שאמר "שנראה היה כאילו אותו שמעון היה מן היוונים".

כלומר היוונים אינם מסוגלים להבין מה היא החכמה שמקורה בנבואה, והם רואים בשמעון הצדיק סתם פילוסוף, בעוד שהמשנה באבות (א, ב) אומרת עליו שהוא היה "משיירי כנסת הגדולה", המוסד שבו ישבו עדיין אחרוני הנביאים.

והנה, אומר שמעון הצדיק (שם): "הוא היה אומר: על שלושה דברים העולם עומד": "על התורה" - יש התגלות. "על העבודה" - יש סדרי עבודה במקדש. "ועל גמילות חסדים" - תיקון החברה האנושית. הסבירו בעלי המוסר שפירוש הביטוי "הוא היה אומר": הוא היה מה שהוא אומר. כלומר שמעון לא רק הסתפק באמירה בלבד שיש צורך בתורה, עבודה, וגמילות חסדים כדי שהעולם יתקיים, אלא הוא בעצמו היה ראש הסנהדרין - כך שעמוד התורה עבר דרכו. והוא היה גם כהן גדול - כך שעמוד העבודה עבר דרכו. ובתור מנהיג האומה היה אחראי על "לשכת חשאין", קופת הצדקה הגדולה במקדש - כך שעסק בפועל בגמילות חסדים. הרי לנו אדם שידע לקלוט את כל עומק המסרים של הדורות הקודמים ולתרגמם לדורות הבאים.

משימת דורו של שמעון הצדיק, דור המעבר אל התקופה ההלניסטית, היתה לייסד סגנון חדש לתורה שבעל פה, זו שכבר איננה מקבלת סיוע מגילוי שכינה ממשי. אף על פי שעדיין היתה עדות למעט נוכחות שכינה בישראל: כל ימי שמעון הצדיק, הנר המערבי שבמנורה לא היה כבה.