הרב אורי שרקי

שמונה עשרה - ברכת גבורות




עניין הברכה השניה של השמונה עשרה הוא לספר לנו את גבורותיו של הקב"ה, או במילה מודרנית, את יכולתו. אמנם אמרו בתלמוד במסכת תענית "וכי אפשר למנות את גבורותיו של הקב"ה והלא נאמר (תהילים קו) מי ימלל גבורות ה'? אלא שכל השקול כנגד תחית המתים נמנה ושאינו שקול כנגד תחיית המתים לא נמנה". אם כן, עיקר עניין הגבורה הוא היכולת להחיות מתים. הברכה מונה שש פעמים את תחיית המתים, מה שבמבט ראשון נראה לכאורה מיותר. נאמר 'מחיה מתים אתה רב להושיע' ולאחר מכן 'מחיה מתים ברחמים רבים', ושוב נאמר 'ומקיים אמונתו לישני עפר', ושוב 'מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה'. ואם אין זה מספיק, בסוף נאמר עוד פעם 'ונאמן אתה להחיות מתים', שלא לדבר על סיום הברכה 'ברוך אתה ה' מחיה המתים'. לשם מה מזכיר המתפלל שש פעמים את תחיית המתים? אלא שכנראה ישנם כאן עניינים שונים לחלוטין, אף על פי שמבחינה סגנונית הם נראים קרובים זה לזה. באזכור הראשון נאמר 'מחיה מתים אתה'. הביטוי הוא ביטוי בהווה, לא בעתיד - לא שהקב"ה עתיד להחיות מתים כי אם שהוא מחיה מתים כעת. ובכן מי הם המתים שהקב"ה נותן להם חיים עכשיו? אין לנו ברירה אלא לומר שהמתים האלה הם אנחנו פה, החיים בעולם הזה. כולנו, שאלמלא השפע האלקי המחיה אותנו, לא היינו חיים. זאת האמונה המונותאיסטית המוחלטת, שהבורא יתברך נמצא בכל, ואלמלא חייו אין לשום דבר קיום. ועל זה נאמר 'מחיה מתים אתה' - אתה מחיה אותנו. אנחנו המתים שעל ידך חיים. לאחר מכן מוזכר 'מחיה מתים ברחמים'. ישנם מתים שזקוקים לרחמים כדי לחיות. ומי הם אותם המתים? כבר נאמר בתלמוד "רשעים בחייהם נקראים מתים וצדיקים אפילו במיתתן נקראים חיים" (ירושלמי, ברכות טו עמוד ב). לרשעים אין מספיק זכויות כדי לזכות לחיים, והקב"ה ברחמים מעניק להם חיים - שמא יחזרו בתשובה. זהו הרי יסוד מידת הרחמים, כפי שמבואר בספר 'מסילת ישרים', שהרחמים ניתנו לחוטא בתור זמן המתנה שמא יחזור בתשובה. ועל זה נאמר: 'מחיה מתים ברחמים רבים'. וכבר הזכיר מהרשד"ם (מגדולי הפוסקים, בתשובותיו, או"ח סי' יז), שמה שנאמר בגמרא שחכמי התלמוד ידעו להחיות מתים, אין הכוונה שהם החיו את המת כפשוטו אלא שהחזירו אנשים בתשובה, שהלא הרשעים נקראים מתים, ולהפוך אותם לצדיקים זה בעצם תחיית המתים. ניתן להוסיף כאן רמז מיסודו של הרב יהודה אשכנזי זצ"ל: האומר אין תחיית המתים מן התורה, הוא זה שאין התורה שלו מסוגלת להחזיר בתשובה, אין תורתו מסוגלת להחיות מתים. ממשיכה הברכה: 'ומקיים אמונתו לישני עפר'. מי הם אותם הישנים בעפר, שאינם מתים בעפר? ידוע מכל מקורותינו שהכוונה לאבות הישנים בחברון - הם מכונים בכל מקום 'ישני חברון'. ומהי אמונתו של הקב"ה אליהם? היא האמנה-הברית שכרת עמהם על כך שבני בניהם ישובו לארץ ישראל. אם כן שיבת האומה לארצה, הקמת המדינה וקבוץ גלויות, זוהי תחיית המתים השלישית המוזכרת כאן בברכה - תחיית המתים הלאומית. וכך גם התבטא הנביא יחזקאל כאשר אמר בחזון העצמות היבשות ששיבת ציון היא כתחיית המתים. לאחר מכן נאמר 'מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה', רמז שלפני צמיחת הישועה, עם ישראל עובר תקופה של 'ממית ומחיה', של מעבר מהמתה של הגלות להחייאת עם ישראל לקראת צמיחת הישועה, ולצערנו דבר זה ארע לנו לפני ששים שנה בעידן השואה. לאחר מכן מסיימת הברכה 'ונאמן אתה להחיות מתים', זה כבר לשון עתיד ומדובר על תחיית המתים הפרטית של כל אחד ואחד שאנו מצפים לה לעתיד לבוא. סיום הברכה 'ברוך אתה ה' מחייה המתים' בא לכלול את כל אופני תחיית המתים במהות אחת, שהיא גבורותיו של הקב"ה.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)