הרב אורי שרקי

קרבנות

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב

"ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים"? העמים רק ירימו גבה לנוכח קרבנות - המנהג "הפגאני" "הפרימיטיבי" הזה.

הרב קוק אומר: כשהתרבות תתעלה הקרבנות יהיו מובנים ומקובלים. [לגבי הפיכת הקרבנות לצומח, אכמ"ל].

ניתן לחלק את המין האנושי לשלוש קבוצות: ילדים, אינטלקטואלים ונביאים.

עבור הנביאים, בעלי רוח הקודש, אין שום בעיה להבין את מהות הקרבנות. הם רואים שכינה, ציווי א-לוהי שמתקיים. לילדים גם אין בעיה עם קרבנות, זה אפילו משעשע, דם מתיז על המזבח! (כסיפור המובא במס' שבת על "המשחק" ראש התרנגול).

לדאבוננו, פסקה הנבואה, ומאז – רוב העולם הם אנשים רגילים, שפועלים על פי מה שנשאר – שכל. לכן קשה לנו עם הקרבנות.

מדוע?!

משום שבעולם שאנו חיים – אנחנו מנותקים מהווית הטבע. פעם, האדם הרגיש את העובדה שהוא חלק מהעולם. "חזק לבלתי אכול את הדם" מדוע להתחזק? כי יש פיתוי מאוד גדול לאכול דם, למה לא?! פעם היה העונש הכי חמור של התורה הוא: "ונכרתה הנפש ההיא מעמה" = אינדיבידואליזם. בערך בתקופת יחזקאל, האדם החל להבין שהוא יצירה יחידנית. מושגי הכלל אבדו ממנו וכן ההתקשרות שלו לטבע. איך הפרה הזו קשורה לחטא שאני עשיתי?

שאלה: מדוע כשהיד שלי גנבה, הפה שלי מתוודה? מה הקשר? שהיד תתודה! שהיד תשב בכלא!

תשובה: את השאלה הזו אנחנו לא שואלים כי מובן לנו שגוף האדם הוא יחידה אורגנית אחת. וכן לגבי העולם.

היכולת של הנבואה והקרבנות – לחבר את השכל, האינטלקט, ל'ילד' שבנו שאוהב את ה-FUN שבקרבן.

לבינתיים – קימת התפילה. מזינים את הנשמה שלנו מס' פעמים ביום. אבל – אין נקיון של העולם. יש חשכה בעולם (המוסרי) משום שאין מי שיכפר על הרוע.

אם כן, מדוע לא נביא קרבן אדם?

אכן כך, התורה אומרת "אדם כי יקריב מכם", שרוצה להקריב את עצמו.

מדוע בעקידת יצחק כתוב "והא-לוהים ניסה את אברהם"? ומה עם יצחק? אלא שליצחק זה היה ברור ומובן שצריך להקריב את עצמו.

אלא מכך שהעולם אחדותי אנו מבינים שהביטוי המעשי של הרצון להקריב את עצמנו הוא עצם הזכות שאנו נותנים לכבש להיות חלק מהנשמה שלנו, משתפים את כל הבריאה. ע"י הכבש הזה, אנחנו מזכים את כל המין ההוא בטבע. כשכבש מוקרב בקרבן תמיד של בוקר, כל הכבשים בעולם מזילים דמעה.

זוהי אחדות ההויה.