הרב אורי שרקי
לך לך - ממשפחות לגוים
"שבת בשבתו", מרחשון תשע"ג
הקיבוצים האנושיים מוגדרים ביחס לאיזה קריטריון מאחד. כשהקריטריון משתנה, אף הזהות הקיבוצית משתנה, וממילא הכינוי משתנה. בפרשתנו מופיע הביטוי "משפחות", ואחר כך הביטוי "גויים": "אלה בני שם למשפחותם ללשונותם, בארצותם לגויהם" (י, לא). ההבדל בין שני הכינויים בולט מאוד. בין משפחה למשפחה אמור לשרור השלום, ואילו המלחמה היא החריג. לעומת זה, הזהות המדינית – גוי - מתנהגת כאנושות בזעיר אנפין, ומחדשת את קיומו של ה"זר" כמופקע מהסולידריות הלאומית, המהוה איום, וממילא אויב פוטנציאלי. המצב הרגיל בין גויים הוא המלחמה, ואילו השלום הוא החריג, עד כדי שהנביא מתפעל: "לא ישא גוי אל גוי חרב" (ישעיה ב, ד). מהו שורש ההבדל? הכתוב מבאר שכאשר הקריטריון המאפיין את הקבוצה הוא התרבות, - בלשון הכתוב: לשונותם – מדובר במשפחה. בעוד שכאשר ההגדרה היא טריטוריאלית, - ארצותם – מדובר בגוי.
על רקע הנפילה של האנושות ממשפחות לגויים, מופיעים שני נסיונות לפתור את בעיית המלחמה: מגדל בבל ובחירת אברהם אבינו. האחד כושל, והשני אידיאלי.
מגדל בבל היה הניסיון לבטל את ההבדלים בין בני אדם: שפה אחת. לא "לשון", המורה על תוכן פנימי, כי אם "שפה", תוכן חיצוני. זו הקוסמופוליטיות, הרוצחת את היחודיות, המוחקת את הערך של האדם, ומעמידה תחתיו את המפעל האנושי, המגדל. ההתגלות האלוהית, לא רק שאינה מוחקת את הפרט, אלא אדרבה מעצימה את יחודיותו, עד כדי שלא ישמעו איש את שפת רעהו. בזה ניצלה האנושות מגהינם האחידות.
תחת הניסיון הכושל במגדל בבל, מופיעה שליחותו של אברהם, שאינה מבקשת לבטל את הלאומים אלא להשיבם למצב הקדום של משפחות. לצורך זה יש להעמיד לאומיות נוספת "גוי גדול" (יב, ב), שכל עניינה לבטל את הגויות-הלאומיות מבני האדם ולהשיב את האנושות למצב המשפחות: "ונברכו בך כל משפחות האדמה" (יב, ג). לאמור שעם ישראל הוא הלאומיות הלגיטימית היחידה, כי בניגוד לזו של העמים, היא באה לתקן את העולם.
החזון העתידי בנבואתו של זכריה הוא ש"כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלים" (יד, טז), יהפכו למשפחות: "אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ... ואם משפחת מצרים לא תעלה" (שם, יז-יח). כך שבמקום הקוסמופוליטיות המבקשת אחידות, ותחת הלאומיות הכובשת של אומות העולם, תקום האחדות, המעלה את כל העמים, כל אחד עם יחידיותו "אל הר ה', אל בית אלוהי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיה ב, ג).