הרב אורי שרקי
תולדות - "זה" ו"אנכי"
מרחשון תשע"ב
בין שמותיו של הקדוש ברוך הוא, שניים מציינים את מלכותו בעולמות שברא: "זה" ו"אנכי". כשהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם הזה הוא נקרא "זה", כמו בכתוב "ואמר ביום ההוא הנה א-לוהינו זה", בהנהגת העולם הבא, שיש בו גילוי פנים אל פנים, נקרא "אנכי", כמו ב"אנכי ה' א-לוהיך". רש"י על הכתוב "ויתרוצצו הבנים בקרבה" כותב: "היו מריבים בנחלת שני עולמות". מנין לרש"י זאת? לאור האמור, זה מובן. רבקה אמרה "למה זה אנכי", משום שהיא לא הצליחה ברוח קדשה להכריע אם העובר שבקרבה קשור לעולם הזה או לעולם הבא, ואם כן, כיצד יש לכנות את הקב"ה ביחס לאותו ולד, האם "זה" או "אנכי"? משום כך "ותלך לדרוש את ה'", והתשובה: שני גויים בבטנך, שתי מגמות לשני ולדות.
כאשר מתייאש עשו מלהשיג את חיי העולם הבא, "כי עייף אנכי", מציע לו יעקב לרכוש ממנו את בכורתו בעולם הזה. מקדים עשו את ניטשה ואומר: "הנה אנוכי הולך למות". כששם שמים חדל לחיות בקרבו, גם עולם הזה מאבד משמעות, ולכן הוא מוותר גם עליו: "ולמה זה לי, בכורה?".
במהלך השנים, כשיצא יעקב לגלות חרן, עתיד הוא לקבל אישור נבואי על יכולתו לאחד את העולמות, כשהוא צופה בסולם המחבר את השמים ואת הארץ: "אכן יש ה' במקום ה"זה" ו"אנכי", לא ידעתי".