הרב אורי שרקי
נצבים - המפגש עם הא-להים דרך החיים
סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב
בפרשת ניצבים מופיע כמין סיכום של כל התורה כולה: "העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ, החיים והמות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים, למען תחיה אתה וזרעך" (דברים ל', י"ט). פשוטם של דברים נראה מוקשה: וכי יש צורך בחכמה א-להית כל כך עליונה, בהתגלות תורה מן השמים, כדי שנדע שאם החיים והמוות נתתי לפניך יש לבחור בחיים ולא במוות?! הרי הדבר הזה נראה טריביאלי לחלוטין, במיוחד כשהנימוק הוא "למען תחיה".
אלא שכאן גנוזה השקפת עולם רבה מאד ועמוקה מאד, הבאה להתמודד עם השקפות אחרות. אצל כל הדעות שמחוץ לתורה - ובמיוחד אצל המיסטיקאים שבכל האומות, ובמידה ידועה גם אצל כל בעלי הדתות ובכל הפילוסופיות - ישנה הנחה שהמפגש עם הא-להים נעשה מחוץ לעולם הזה, ושיש לאדם למות במידה כזאת או אחרת על מנת להיפגש עם הנצח. לפי ההשקפה הזאת, חיי העולם הזה נראים כמו 'בית כלא'. לכל דת, לכל מיסטיקה ולכל פילוסופיה יש מסקנות קיצוניות במידה כזאת או אחרת בנושא הזה. לכן, לפי ההשקפה הזאת, היה מקום לחשוב שכשנאמר לאדם "החיים והמוות נתתי לפניך" הוא צריך לבחור במוות על מנת לפגוש את הא-לוהים. אומנם התורה חידשה כאן חידוש גדול: אפשר לדעת את הקב"ה גם דרך החיים, ויותר מזה, שדרך זו עדיפה בעיני הא-לוהים ועליה נאמר: "ובחרת בחיים".
מגמה זו מופיעה במספר מקומות בתורה בצורה די גלויה. למשל עלייתו הגדולה של אברהם אבינו יחד עם יצחק בנו לעקידת יצחק נחשבת לאחת הפסגות של חייהם של אבותינו, ובה נאמר: "שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה" (בראשית כ"ב-ה'). אם הפסוק היה מסתיים כאן, יכולנו לומר שתכלית העליה של האדם זה ההשתחוויה, ההתבטלות לפני המקום ב"ה. אומנם אברהם הוסיף ברוח קדשו: "ונשובה אליכם" (שם). גם הפסוק המסיים את העקידה הוא "וישב אברהם אל נעריו" (שם שם י"ט).
גם בסולמו של יעקב אבינו נאמר: "ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי א-להים עלים..." (בראשית כ"ח-י"ב). כל מיסטיקאי היה מסיים את הפסוק כאן, אבל התורה מוסיפה: "...וירדים בו" (שם). התכלית של העלייה היא להוריד את השמים אל הארץ ולא להיפך. מגמת התורה היא שכל העליות הנאדרות בקודש עניינם להביא בסופו של דבר את הקדושה אל העולם הזה התחתון ולהחיות אותו.
גם בפרשת ואתחנן כתוב שאבותינו אמרו למשה רבינו: "הן הראנו ה' א-להינו את כבדו ואת גדלו ואת קלו שמענו מתוך האש היום הזה ראינו כי ידבר א-להים את האדם וחי. ועתה למה נמות?' (דברים ה', כ"א-כ"ב). כלומר, עד אז הם סברו שעל מנת לדבר עם א-לוהים כביכול צריך למות, אבל במעמד הר סיני הם ראו "כי ידבר א-להים את האדם וחי", ולכן אין צורך למות. על זה הקב"ה אומר לנו בפרשתנו: 'החיים והמות נתתי לפניך - אבל אני חפץ שתבחר בחיים'.
האינטואיציה הבסיסית של בעלי תשובה החוזרים בתשובה בחודש אלול או בסתיו היא שיש לעלות השמיימה ולהיפגש עם רבונו של עולם מחוץ לעולם הזה. אומנם יש תמיד לזכור שכל העליות הנאדרות בקודש בחודש אלול הן הכנה לחודש ניסן בו אנחנו חוזרים באביב לחיים, ומחיים את כל מה שהלך ונגנז במשך ימי החורף.