הרב אורי שרקי
אמור - כהונה ומועדים
ניסן תשע"ו
מעמד הכהונה המופיע בפרשתנו על מכלול הלכותיו, משמש בתור שירות לאומה, הזקוקה לאליטה רוחנית-מוסרית שתדריך אותה במהלכי החיים. בנגוד לכהני האומות, שעסקם הוא המוות והמוזמנים לסעוד את הגוססים, הרי שכהני ישראל מורחקים מן המוות ואינם רשאים להיטמא. כך שבאורחות חייו אין הכהן פוגש את המשבר של המוות ומשום כך מסוגל הוא לשדר אופטימיות לבאים אתו במגע. כמו כן אין הוא יודע את קושי הפרנסה, שכן ניזון הוא ממתנות הכהונה, וגם אין הוא חווה בחייו האישיים את המפגש עם המשבר של כשלון הזוגיות, שכן אסור הוא בגרושה. הלכות אלו, המנתקות את הכהן באופן קצת מלאכותי משפלות העולם הזה, מייצרות טיפוס אנושי מורם מעם, מלא חסד ואהבת הבריות, שבידו להשפיע טוב לב ועין טובה על האומה כולה ולדבק אותה בעבודת ה'.
*
"וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל". לכאורה אין כל צורך לציין שאחרי שצוה ה' את משה לצוות את בני ישראל על המועדים, שהוא קיים את דבר ה'. דבר כזה לא נמצא בכל שאר מצוות התורה. נראה שכוונת הכתוב היא שמשה לימד את עם ישראל כיצד להוסיף עוד חגים במהלך ההיסטוריה על ידי שמסר בידם את מועדי ה' העתידים להיות. והנה, תיכף לחג הסוכות החותם את המועדים, ניתנה מצוות העלאת נר תמיד במנורה, רמז לחנוכה. אחרי כן מצוות לחם הפנים, רמז לחג הפורים שבו הצלת הגוף, ושיש בו סעודה, שנים עשר חלות, כנגד חודש אדר, עשויות מסולת, כנהוג בעוגות של פורים, העשויות אף הם מסולת. ולבסוף פרשת בן הישראלית, שזהותו הלאומית אינה ברורה, ספק עברי ספק מצרי, שדיבורו אינו מתוקן, כמשה הגואל את אחיו העברים מתוך הכשרתו כמצרי בבית פרעה. רמז לחג העצמאות, שבא בעקבות פעילותו של חוזה המדינה, הנתון בין שתי תרבויות, המחליט לגאול את ישראל אחרי שהשיל מעליו את לבושי ההתבוללות, הפועל מתוך דור שאינו יודע לבטא בבהירות את זהותו העברית.