הרב אורי שרקי

יום העצמאות - מדינת ישראל והגאולה

סיכום שיעור בישיבת תורת החיים בגוש קטיף, תבוב"א - עוד לא עבר את עריכת הרב






מדינת ישראל – האושר הכי גדול

בספר "אורות" הראי"ה קוק כותב את הפסקה הבאה (פסקה זו קוממה את ישעיהו ליבוביץ'...):

"אין המדינה האושר העליון של האדם" (אורות, עמ' ק"ס, פסקה ז').

הרב קוק מסביר ב"אורות" כי לפי היהדות האושר העליון של האדם הוא הדבקות בה' ע"י עשיית מידותיו, כלומר הידבקות באידיאלים הא-לוהיים. כאשר אורח החיים הפנימי והחיצוני של האדם נאמן לאידיאלים הא-לוהיים, אפשר לומר שהאדם הגיע לאושר העליון.

מדינה רגילה עוסקת בארגון החיים החברתיים, ולכן היא לא יכולה להיות האושר העליון של האדם. היא הכרח שבא לבטל מהאדם את נאמנותו לערכים ולכן אין לה ערך בפני עצמה. לפיכך, מבחינה משפטית תמיד נשאלת השאלה האם קיימים ערכי יסוד שחשובים יותר מהעליונות של חוקי פרלמנט, כגון ערכי מוסר בסיסיים שאין לציית לחוקים או פקודות שסותרים אותם.

"זה ניתן להיאמר במדינה רגילה, ש(היא) אינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה, ש(אז) נשארו המוני האידאיות, שהן עטרת החיים של האנושיות, מרחפים ממעל לה, ואינם נוגעים בה" (שם).

הרב קוק מסביר שאסור להפוך מדינה שאינה משקפת את האידיאלים העליונים לערך. דברי הרב הם ביקורת על השיטה הפשיסטית שקבעה כי הכל משועבד למדינה. (לעומת זאת, באידאולוגיה הקומוניסטית הרשמית, לפי כתביהם של מרקס, לנין ומאו - אך לא בהכרח כמו שהמשטרים הקומוניסטיים עשו בפועל - מדינה קומוניסטית מהווה שלב ביניים לשלב האמיתי, שבו המדינה מתבטלת וכוחות האדם יוצאים לפועל. עד אז צריך מדינה חזקה כדי להילחם בקפיטליסטים).

"משא"כ מדינה שהיא ביסודה אידיאלית שחקוק בהויתה תוכן האידיאלי היותר עליון שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד".

יש מדינה שעניינה מלכתחילה הוא גילוי אידיאלים אלה.

"מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר, ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ה' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון. אמת, שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול".

" שכל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד" - שכל חפצה הוא לגלות שיש א-לוהים אחד בעולם, וכל מה שנמצא במציאות מהווה גילוי שלו ובא ממנו.

הרב כתב שמדינת ישראל היא "יסוד כיסא ה' בעולם" 30 שנה לפני הקמתה. דבר זה מבוסס על פסוק מפורש בדברי הימים:

"וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דוד אביו ויצלח וישמעו אליו כל ישראל" (דברי הימים א', כ"ט, כ"ג).

בגמרא נאמר על פסוק זה:

"ואין כיסא אלא מלך, שנא' 'וישב שלמה על כיסא ה' למלך' " (סנהדרין, כ'-ב').

*

למה מרגישים שמדינת ישראל זה האושר הכי גדול?

כאשר אדם מאוד מרוצה ממה שקורה לו הוא שש, ואז שמח, ולבסוף צוחק. לכאורה, בעולם הזה אסור לצחוק:

"א"ר יוחנן משום רשב"י: אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה שנאמר 'אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה' (תהילים קכ"ו). אימתי? בזמן ש'יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה' " (ברכות, ל"א-א').

לכן שרה אמרה כי ישמעאל, שהיה מצחק, צריך לעזוב את הבית. אך היא מיד הוסיפה:

"כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" (בראשית, כ"א-י').

אי-אפשר לצחוק על ההווה שכן זהו דבר קשה, אך כשההסתכלות היא על העתיד - אז "יצחק", מבינים שגם ההווה הוא חלק מהצחוק.

לאחר חורבן בית המקדש השני, רבי עקיבא צחק כאשר הוא ראה שועל יוצא מקודש הקודשים. הוא שמח להיות חלק מגאולת העולם כולו שתהיה בעתיד.

במקום אחר ב"אורות" הרב קוק כותב:

"בנין העולם, המתמוטט כעת לרגלי הסערות הנוראות של חרב מלאה דם, דורש הוא את בנין האומה הישראלית" (אורות, עמ' ט"ז, פסקה ט').

ההרגשה שהמדינה זה האושר הכי גדול באה מההנחה שהמדינה היא המנוף שדרכו רוח ישראל מתגלה, ודרכה תבוא גאולה לעולם כולו. משמע שהמדינה נועדה בשביל עניין אוניברסלי, בשביל "בניין העולם".

*

הרב קוק ממשיך בפסקה ב"אורות" שהתחלנו ממנה:

"אמת, שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול" (אורות, עמ' ק"ס, פסקה ז').

שאלה: מהיכן הראי"ה קוק מבין כי גם כאשר יש חושך זהו חלק מהמדינה שעניינה הוא התגלות ה' בעולם?

תשובה: גם בימי עזרא היתה אותה בעיה: האם מעט מאנשי העם אשר מחללים שבת ונושאים נשים נוכריות נחשבים כמדינה? לכן חגי הנביא אומר:

"וְעַתָּה חֲזַק זְרֻבָּבֶל נְאֻם ה' וַחֲזַק יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַחֲזַק כָּל עַם הָאָרֶץ נְאֻם ה' וַעֲשׂוּ כִּי אֲנִי אִתְּכֶם נְאֻם ה' צְ-בָאוֹת. אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתְּכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרַיִם וְרוּחִי עֹמֶדֶת בְּתוֹכְכֶם אַל תִּירָאוּ" (חגי ב', ד'-ה').

אנו מאמינים שהקב"ה מנהיג את כל המציאות לפי רצונו. הדעה שכל מה שה' רוצה מאתנו היא להיות דתיים ולשמור את התורה והמצוות היא טעות איומה, הסותרת את כל התנ"ך. הביטוי "והייתי לכם לא-לוהים" מופיע תמיד בהקשר ליישוב בארץ ישראל. ירושת הארץ נתונהלנו בין אם אנחנו צדיקים ובין אם אנחנו רשעים. אולם החזקת המעמד בה תלויה בקיום התורה והמצוות, במעמד המוסרי של עם ישראל. ברור שאם הקב"ה בחר באומה, הוא בחר בעצם במדינה, שכן הגוף שאומה מקימה הוא מדינה.

 

קדושת הכלל

במאמרו "למהלך האידיאות בישראל" הראי"ה קוק כותב:

"בראשית מטעו של העם הזה [דהיינו בימי אברהם אבינו], אשר ידע לקרוא בשם הרעיון הא-לוהי הברור והטהור בעת השלטון הכביר של האליליות בטומאתה-פראותה, נתגלתה השאיפה להקים ציבור אנושי גדול אשר 'ישמור את דרך ה' לעשות צדקה ומשפט'. זוהי השאיפה, שבאה מכח ההכרה הברורה והעזה והתביעה המוסרית הכוללת והרמה, להוציא את האנושיות מתחת סבל נורא של צרות רוחניות וחומריות ולהביאנה לחיי חופש מלאי הוד ועדן, באור האידיאה הא-לוהית, ולהצליח בזה את כל האדם כולו.

למלואה של שאיפה זו צריך דוקא, שציבור זה יהיה בעל מדינה פוליטית וסוציאלית וכסא ממלכה לאומית, ברום התרבות האנושית, "עם חכם ונבון וגוי גדול", והאידיאה הא-לוהית המוחלטת מושלת שמה ומחיה את העם ואת הארץ במאור-חייה. [צריך מדינה כזאת] למען דעת, שלא רק יחידים חכמים מצויינים, חסידים ונזירים ואנשי-קודש, חיים באור האידיאה הא-לוהית, כי גם עמים שלמים, מתוקנים ומשוכללים בכל תיקוני התרבות והישוב המדיני; עמים שלמים, הכוללים בתוכם את כל השדרות האנושיות השונות, מן רום האינטליגנציה האמנותית, הפרושית, המשכלת והקדושה, עד המערכות הרחבות, הסוציאליות הפוליטיות והאקונומיות, ועד הפרולטריון לכל פלגותיו, אפילו היותר נמוך ומגושם" (אורות, למהלך האידיאות בישראל, עמ' ק"ד).

אין זו חכמה להיות קדוש, פרוש ומתבודד העוסק בקדושתו האישית. כל בעל דת אצילי בעולם מבין עניין זה. החידוש הוא שתהיה מדינה שלימה עם כל אשר בה, וכל זה הוא כלי קיבול של הקודש. דבר זה נקרא בעברית: "קדושת הכלל".

הראי"ה קוק אומר שיש קדושה עצמית לארץ, קדושה עצמית למדינה, לצבא ולכלל. הכלל אינו קדוש רק מכח הפרטים, אלא הוא קדוש ככלל בפני עצמו. הפרטים הם רק גילוי של הכלל, והם תלויים בקיומו, אולם הוא אינו תלוי בהם.

זה הבדל חשוב בין תורת הרב קוק לבין הגישה החרדית. החרדים רואים במדינת ישראל אמצעי ולא ערך בפני עצמו, אפילו אם כל המדינה תהיה דתית. כפי שאחד מחברי הכנסת החרדיים התבטא פעם: "עבורי הכנסת היא כמו ועד בית" - בדומה לבניין רב קומות שבו יש לארגן את ענייני התשלומים והנקיון ע"י וועד הבית, כך גם בניין זה יכול להיות בסדר גודל של המדינה. לפי הגישה החרדית, הקב"ה הוא א-לוהי החיילים רק אם הם כולם מניחים תפילין, אולם אין הוא א-לוהי הצבא. הרבי מלובביץ' אמר שאסור להחזיר חלקי ארץ ישראל בגלל סכנה לעם ישראל, סכנה לשומרי התורה והמצוות, אך לא בגלל שיש מצוה מהתורה שתהיה מדינה יהודית בארץ ישראל.

*

כלל ישראל מתחיל מאברהם אבינו:

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָ. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל...וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית י"ב, א'-ג').

לפי חז"ל, לפני הציווי הזה אברהם היה מגייר אנשים (ל"דת אברם" - כלומר, לאמונה מונותאיסטית בה'). בנבואה הזאת הקב"ה אומר לו שיעזוב את הדרך הזאת וילך לארץ ישראל, שכן יש להקב"ה פרויקט אחר בשבילו: " וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל" - כלומר מאברהם תצא אומה, ומתוך כך: " וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה".

יש פה תוכנית אחרת: הקב"ה רוצה לרומם אפילו את הפוליטיקה (גוי - פירושו מדינה, ובפרט פוליטיקה), כדי שתהיה פוליטיקה של קודש, שכן הקב"ה רוצה לגלות ש"מלכותו בכל משלה" (תהילים ק"ג, י"ט). כך העולם לא ייראה כמחולק לשתי רשויות, אלא הכל בשליטת ה' ושכינתו. עלינו ללמד זאת את הגוים.

מי שהקים את מדינת ישראל היה אברהם אבינו, אך היא פסקה להתקיים והתחדשה מחדש לעתים בימי ההיסטוריה. מדובר על מדינת ישראל כיישות פוליטית. הנבואה היא זו שגילתה לנו כי אנו צריכים להצטרף ללאומיות הישראלית.

רק עם ישראל נוצר מלכתחילה כדי שיהיה עם וגזע מיוחד, עם דם משותף כדי להיות עם, מתוך מטרה לגלות את ה' בעולם. לעומת זאת, למשל, ארה"ב הוקמה מתוך סיבות טבעיות, כאשר ההתנגדות לשלטון האנגלי מתוך סיבות כלכליות יצרה תודעה משותפת של בני המושבות באמריקה הצפונית – הלאומיות האמריקאית.

 

מהי גאולה?

בחז"ל ובתנ"ך תמיד משמעות המילה "גאולה" היא גאולה פוליטית. "לגאול" פירושו - שחרור משעבוד משפטי, כגון גאולת קרקעות. גם רמב"ם פוסק כדעת שמואל בגמרא: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד", ובמילים אחרות - "אלא עצמאות מדינית בלבד".

טענת יש"ו כנגד חכמי הסנהדרין הייתה שהם חושבים שהגאולה זה להשתחרר מעול הגויים והם לא מבינים שהגאולה זה לגאול את הנפש מחטא אדם הראשון. אצלנו אין צורך בגאולת הפרט, שכן "נשמה שנתת בי טהורה היא". הרמח"ל כותב בדרך ה' שהמטרה היא לחזור למצב שהיה קודם חטא אדם הראשון, כלומר להחזיר את כל העולם למצב זה.

שאלה: יש הרבה מקורות ומדרשים שעם ישראל ייגאל ע"י תשובה וקיום מצוות, מעשים טובים וזכויות. בנוסף, רבי שמעון בר יוחאי אומר שיש אידיאל בעצם זה שעם ישראל יהיה עם לימודי ולא לאומי: "ועמדו זרים ורעו צאנכם", וכולנו נשב ונלמד תורה. איך זה מסתדר עם המדינה?

תשובה: ראשית, זה לא בדיוק מה שאומרים חז"ל. אם הגאולה היתה תלויה בזכויות, היה ייתכן מצב שבו תהיה היסטוריה בלי שום גאולה בכלל. הגאולה אינה תלויה בזכויות.

"כִּי אֵ-ל רַחוּם ה' אֱ-לֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם"(דברים ד', ל"א).

הקב"ה לא יעזבנו ולא יכלה אותנו לגמרי לעולם, אף אם אין לנו זכויות. הוא גואל אותנו בלי קשר לאם אנו רוצים זאת או לא, בין אם אנחנו צדיקים ובין אם אנחנו רשעים. הגויים יודעים זאת.

שנית, רבי שמעון בר יוחאי מעולם לא אמר שההיסטוריה צריכה להתנהל כך שכולנו נהיה כוללניקים והגויים יעבדו בשבילנו וגם יכינו לנו את הצ'ולנט... רשב"י אמר שלעתיד לבוא, כאשר יושלמו כל התפקידים שלנו, תפקידנו יהיה להיות כוהנים לאומות – על התקופה הזאת נאמר: "וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם" (ישעיהו ס"א, ה'). לא יעלה על הדעת שרשב"י לא ידע מה כתוב בק"ש (לפי התלמוד הירושלמי, רשב"י לא קרא ק"ש, אולם לא יתכן שלא ידע מה כתוב בתורה):

"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם... וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ" (דברים י"א, י"ג-י"ד).

פסוק זה נאמר כשכר. בגמרא מובאת דעתם של ר' ישמעאל ואביי שאומרים שרבים עשו כרשב"י ולא עלתה בידם, אולם זו לא דעת רשב"י. אביי אומר שלא עלתה בידם מכיוון שהם לא הבינו את רשב"י, שכן דברי רשב"י לא שייכים לזמן הזה אלא לעתיד לבוא בלבד. גם רשב"י עצמו לא נהג כך וכל בריחתו למערה היתה רק מתוך הכרח (כי הוא נרדף על ידי הרומאים). כשהוא יצא בפעם הראשונה מהמערה, הוא באמת חשב שאפשר שעם ישראל לא יעבוד, והוא נענש על כך - הוא נצטווה לחזור שוב למערה. כשהוא יצא בפעם השניה, הוא הלך לטבריה ונטע שם תורמוסין. מכאן שרשב"י סבר שיש מקום לעבודה.

 

ציונות ולימוד תנ"ך

קיימת מחלוקת בראשונים לגבי אופי המשטר במדינה. רבי יצחק אברבנאל אומר שעדיף משטר דמוקרטי, ואילו הרמב"ם ורוב הראשונים אומרים שעדיף משטר מלוכני. אולם כולם מסכימים שיש עדיפות למשטר, לריבונות מדינית שלנו על הארץ.

דעות דתיות לפיהן אין ערך למדינה והתנגדות דתית לציונות צומחות מהעובדה הפשוטה שאנשים לא למדו תנ"ך. מי שלא לומד וחי את התנ"ך לא יכול להיות ציוני בכל עמקי נשמתו. אדם שלא פתח מעולם משנה וגמרא, אך ידע את התנ"ך בעל פה, יודע שצריך מדינה וארץ ישראל. אולם אם אדם למד משנה ותלמוד בלבד ללא תנ"ך, הוא לא יוכל להבין את הצורך במדינה, אפילו אם הוא ימצא סוגיה שממנה יהיה מוכרח שהציונות היא רצון ה' (זה יביא אותו לכל היותר לפלפול האם כיבוש ראשון שמיה כיבוש או לא). כל הגמרא מבוססת על גבי הכתוב בתנ"ך, והנחות היסוד של הגמרא מופיעות רק בתנ"ך ולא בגמרא.

בספר שמות נאמר:

"וַיֹּאמֶר יה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם" (שמות כ"ד, י"ב),

וחז"ל מפרשים:

"לוחות האבן - אלו עשרת הדברות, התורה - מקרא וכו'" (ברכות, ה'-ב').

רש"י אומר על הגמרא הזאת: "חומש - שמצוה לקרות בתורה". כשרש"י אומר דבר כזה פשוט, זהו סימן שיש פה משהו עמוק יותר. רש"י מתכוון לומר: 'אל תקרא את החומש רק בתור מקור ראשוני למשנה ולתלמוד, אלא תתייחס לכתוב, למקרא ולתלמד אותו מצד חשיבותו העצמית ולא כאמצעי'. מי ששוכח זאת, כבר לא יבין את כוונת הבורא, שכן המשנה היא ההדרכה המעשית, אולם המקרא הוא היסטוריה. ע"י המקרא מבינים כיצד הקב"ה מנהיג את העולם ומהו הפרויקט ההיסטורי שלו. זוהי בעצם זעקת הרב לאורך כל ספר אורות –הזעקה נגד השכחה שיש תוכנית מדינית אוניברסלית ליהדות, והיהדות היא לא רק של בית כנסת והלכות. יוצא אפוא שבמשך 1880 שנה לא היינו יכולים לבצע את מטרתנו, היינו בעצם מתים.

 

שלבי הגאולה

שאלה: ממתי אפשר לדעת שאנו בשלב של גאולה?

תשובה: ישנה ברכת "גאל ישראל". ה' גאל את ישראל ביציאת מצרים. למה מברכים את הברכה הזאת פעמיים ביום? הגמרא (ברכות, ט'-ב') עונה שגאולת מצרים היתה גם ביום וגם בלילה. בלילה היתה "אתחלתא דגאולה", והגאולה בפועל היתה כשבני ישראל יצאו ביום למחרת. "אתחלתא דגאולה" זה הזמן בו הגויים נותנים לנו רשות לצאת, והגאולה עצמה היא כשיוצאים, או, במילים אחרות, מקימים מדינה ומשתחררים משעבוד. אם כן, צריך לשנות את התפילה לשלום המדינה ובמקום לומר "ראשית צמיחת גאולתנו" יש לומר "גאולתנו". מדינת ישראל היא הגאולה בעצמה והמשיח יביא גאולה שלמה. ישנו שלב שלב המעבר מגלות לגאולה, וגם בתוך הגאולה עצמה יש כמה שלבים. אנו איננו בגאולה השלמה, אך אנו בתוך הגאולה. כבר היום התממשה ההבטחה:

"וְשָׁב ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ שָׁמָּה" (דברים ל', ג').

הירושלמי בשביעת (פ"ו-א') אומר שאין גלות אחרי ששלב זה מתקיים - לגאולה השלישית אין הפסק, אחרי הקמת המדינה כבר לא תהיה יותר גלות.

מאי נפקא מינה בדיון באיזה שלב של הגאולה אנחנו נמצאים?

במסכת ברכות שהמחלוקת בין רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי במסכת ברכות (ד'-ב') לגבי סמיכת גאולה לתפילה בערבית:

"ר' יוחנן סבר גאולה מאורתא נמי הוי [גאולה גם מן הערב היתה], אלא גאולה מעלייתא לא הוי אלא עד צפרא [אלא גאולה מעולה, שלמה, לא היתה עד הבוקר]. וריב"ל סבר כיון דלא הוי אלא מצפרא - לא והיא גאולה מעלייתא [כיון שלא היתה גאולה הגאולה אלא מבוקר, לא היתה גאולת הערב גאולה מעולה]" (ברכות, ד'-ב').

הבן איש חי מסביר בספרו "בן יהוידע" שהמחלוקת הזאת היא לגבי השאלה האם צריך לקבוע הלל על אתחלתא דגאולה או רק על הגאולה עצמה. כלומר, האם יש לקבוע הלל גם על הצהרת בלפור או רק על הקמת המדינה. (נדגיש עוד פעם שגאולה מוגדרת בכל מקום בתור יציאה משעבוד מלכויות, חירות פוליטית).

לכאורה, בסוגיה הנ"ל במסכת ברכות רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אומרים אותו הדבר. אלא ההבדל הוא שלפי רבי יוחנן יש ערך להתחלה, ואילו לפי ריב"ל אין ערך להתחלה. כשאדם נמצא רק בתחילת התהליך, יש בנפשו ספק - הרי מי אמר שהתהליך יסתיים בהצלחה?! אולם אדם עם עין אמיתית וראייה חדה יכול להבחין שהראשית היא ההתחלה של האחרית.

כיום כבר אין שעבוד מלכויות. זה שמדינות אחרות עושות לנו צרות וצריך להתחשב בהן לא משנה את העובדה שאנו מדינה עצמאית - הרי אין מדינה שלא מתחשבת במדינות אחרות. בעבר, כששלטנו בארץ, כמעט תמיד היו אויבים שנלחמו בנו, ואפילו דוד ושלמה לא היו יכולים לעשות הכל כרצונם.

הרמב"ם כותב בהלכות גזילה שמלכות פירושה מונופול על צבא ומטבע. גם הרב עובדיה יוסף פוסק בספרו "יחווה דעת" שאסור לרמות מס הכנסה בישראל משום "דינא דמלכותא דינא" - כלומר, לדעתו יש לנו מלכות.

לפי רמב"ם חזרת המלכות זה הזמן של ימות המשיח:

"ימות המשיח הוא בעוה"ז, והוא הזמן שבו תשוב המלכות לישראל כמו שאמרו רבותינו: אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד" (רמב"ם, פירוש המשנה, סנהדרין, פרק חלק).

הרמב"ם מבדיל בצורה ברורה בין "ימות המשיח" לבין "ימי מלךהמשיח" שאליהם עדיין לא הגענו.

*

באותה הסוגיה במסכת ברכות הגמרא אומרת:

"אמר רבי יוחנן: איזהו בן העולם הבא? - זה הסומך גאולה לתפילה בערבית" (ברכות, ד'-ב').

כלומר, בן העולם הבא זה מי שמכיר את הקב"ה בתור א-לוהי אתחלתא דגאולה.

שאלה: מדוע רבי יוחנן לא ניסח את דבריו בצורת הלכה: צריך לסמוך גאולה לתפילה? כיצד יתכן שלפי רבי יוחנן רבי יהושע בן לוי, שסובר שאין צורך לסמוך גאולה לתפילה בערבית, אינו בן העולם הבא?

תשובה: לפי רבי יוחנן, לרבי יהושע בן לוי יש חלק לעולם הבא, אולם הוא לא בן העולם הבא. קיים הבדל בין השניים. בן עוה"ב - פירושו שלשם הוא שייך וזהו מקומו, כשם שאדם שהוא בן ירושלים ומבקר בחיפה נחשב שם כאורח ואין זה מקום מגוריו הקבוע. אולם מי שיש לו חלק לעוה"ב הוא למעשה בן העוה"ז וזהו מקומו הקבוע. לכן מי שהוא בן העוה"ב יכול כבר בתחילת הדרך להרגיש במה שעתיד להיות. לכן אם אדם מסוגל לסמוך גאולה לתפילה בערבית הרי זה סימן שהוא בן העוה"ב, כי הוא מסוגל כבר בראשית לראות את האחרית, לעומת בן העוה"ז שהוא מלא בספיקות. לפי זה, ההבדל בין רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אינו עניין לדיוקים הלכתיים, בקיאות, הבנה וכדומה, אלא זה עניין של שורשי נשמות.

ההבחנה בין בן העוה"ב לבין מי שיש לו חלק לעוה"ב מפורשת בגמרא (תענית, כ"ט-ב'). מסופר שם שאחד האמוראים פגש את אליהו הנביא בשוק ואליהו אמר לו שאין בכל השוק מי שהוא בן העוה"ב, כולל אותו אמורא שכבר זכה לגילוי אליהו. אולם שני בדרנים שהגיעו לשוק כן היו בני עולם הבא, מכיוון שמי שמסוגל לצחוק כבר בעוה"ז הזה סימן שאין הוא בן העוה"ז. לגבי רבי יהושע בן לוי כתוב במסכת בסנהדרין (צ"ח-א') שהוא פגש את המשיח, ולפני שהוא שאל אותו מתי הוא, המשיח, יבוא, הוא שאל אותו מה יהיה גורלו - של רבי יהושע בן לוי - בעוה"ב. זה סימן שרבי יהושע בן לוי לא ידע על עצמו האם הוא בן עוה"ב או לא.

שאלה: אם כן, מדוע הרב קוק כתב את הספר "אורות"? הרי בכל מקרה מי שנשמתו מתאימה יקלוט מעצמו שיש גאולה, ומי שאין נשמתו מתאימה - גם קריאת הספר לא תעזור לו.

תשובה: עצם כתיבת הספר "אורות" הביאה לידי הוצאתן לפועל של הנשמות שיוכלו להבין אותו.