הרב אורי שרקי

הקודש, הקדושה שבטבע

תש"ס

סיכום, מתוך השיעורים בישיבת תורת החיים בגוש קטיף, תבוב"א - עוד לא עבר את העריכה של הרב




ישנם שני נושאים ייחודיים לרב קוק: הקדושה שבטבע והקדושה אצל הגויים (מופיע רק בתנדב"א).

הגדרת מושגי הקדושה: קדושה אינה זהה עם רוחניות: אין לומר שככל שדבר רוחני יותר הוא גם יותר קדוש. יש רוחניות טמאה ויש חומריות קדושה.

טעות נפוצה שניה: יש הסוברים שכשם של"טהור" יש ההפך, יש ל"קודש" הפך והוא – "החול". למעשה, לקודש אין היפך והוא דבר העומד בפני עצמו (מלתא לגרמיה הוא).

בתורה ישנה הגדרה משתמעת של הקודש: "קדושים תהיו כי קדוש אני". מכיוון שהשם קדוש הוא מעוניין שנהיה קדושים, כך שנהיה בני שיח שלו. קדושת השם היא למעלה מקדושתנו, אך יש תוספת בקדושה של מעלה מכח הקדושה שלמטה (בחינת – "תנו עז לאלוקים"). יש יחס גומלין בין הקדושה העליונה לקדושה התחתונה. יש יחס בקודש בלתי אמצעי בין הבורא לנברא: "ועשו לי מקדש", בית של קדושה, כך שכל מצב של יחס בין הבורא לנברא, מצב ללא מסכים - יקרא קדושה. למשל, כמו שהשמש היא דבר מזיק ללא הגנה מפניה, כך גם המפגש עם הבורא. ה' ברא את העולם בצורה שאפשר לחיות בו מבלי שאפילו יכירו שהוא שם. במעמד הר סיני, הכירו בעובדה שאפשר להפגש עם השם מבלי למות, ללא חציצה. לפי תורת משה, אין צורך במוות כדי להפגש עם ה', אפשר להתקדש ולהסיר מחיצות על ידי קיום המצוות (הבודהיסטים לעומת זאת, סבורים שהאידיאל הוא המוות. כי כדי לפגוש את האלוהות ולהתחבר לאינסוף צריך למות).

בתורה גם אם כתוב - "לבדו" פרושו עם אדם נוסף: כך נותר יעקב לבדו עם המלאך. כלומר, קיימים כוחות הנובעים מן האלוהות, שנפגשים עימם.

מדברי הרב קוק ברור ההבדל בין דת לתורה: דת – ענינה להביא את הקדושה ליחיד,היא פונה מלמטה למעלה, מהאדם לאינסוף. תורה - ענינה להביא קדושה לכלל והיא פונה מלמעלה למטה - מהאינסוף לאדם.

כיצד תתכן קדושה בטבע?! הטענה היא שיש צורך להסיר את מחיצות הטבע כדי להגיע לקדושה, כל משמעות הטבע פרושה מחיצות אלו.

עמ' עז' פסקה כח':

יש בקדושה המוכרת לנו מלחמה נגד החומרי. משמעו, הקדוש הוא דבר נבדל. הקדושה היא חריגה מן העולם הטבעי. באותה עת הטבע מנסה להשיג לעצמו את האיזון שלו.

"תורת הסוד" שלנו עוסקת בחיבור ובהצגת הדברים כמאוחדים, בנגלה עוסקים בנפרד. סיתרי התורה באים לטשטש את הגבולות בין הטוב לרע ולכן יש להזהר בלימוד מוקדם של ה"סוד", עד שהאדם מכיר את המושגים טוב ורע. בטבע אין מוסר, הכל שווה (לא אכפת לטבע אם טוב או רע, אם יחליקו על קליפת בננה או לא...). יש צורך במאמץ עילאי כדי לגלות שיש קודש בטבע. "הקדושים" מודעים לקדושה שבטבע: בזמן הגלות רק לומדי הסוד (להסתודד ,להתקהל) היו מודעים לקדושה שבטבע. הגישה לגוף האדם: לפי הרמב"ם חוש המישוש הוא חרפה לאדם. הוא לא ציפה מגוף האדם להגיע לקדושה. הרמב"ן טען שחוש זה הוא מעלה לאדם. בעלי הסוד מסגפים את הגוף ועובדים קשה יותר כדי להוציא את קדושת הגוף לפועל.

המקובלים הקפידו במשך כל הדורות לשמר משהו מהחיבור של הגוף לטבע ולכן הדגישו את ענין ט"ו בשבט, אע"פ שהוא איננו חג. יש בענין זה הגברה של החבור לטבע על ידי נטיעת עצים (הכנסת הוקמה בט"ו בשבט).

קדושת ארץ ישראל היא אחד מעיקרי האמונה. אין היא מובנת לכל אחד ולכן אי אפשר לצוות על כל אדם מישראל להאמין בה (דווקא האדמה היא שזקוקה לגאולה יותר מכל ולכן פירותיה, התנובה החקלאית, מהווים גאולה בפני עצמה).

ב"ערפילי הטוהר" מבאר הרב את המוזכר בספר איוב על המלחמה בין השור ללוויתן. שור הבר מכלה את החומריות, הלוויתן שקוע עמוק בטבע עצמו ולעתיד לבוא יש ביניהם מלחמה: הם הורגים זה את זה וצדיקים אוכלים מבשרם. הצדיקים הגדולים אינם נבהלים ממלחמה זו, הם רואים שאין ניגוד בין שתיהן.

יש צורך ביכולת התבוננות מעמיקה ובכוחות הנפש כדי להכיר בגאולה.

עמ' סז' פסקה טו':

"כח ישראל גדול וכו'...". כשעם ישראל שלם מכל הבחינות, הוא יכול להתפשט אפילו לתוך הטבע. האומה הישראלית היא תמצית העולם כולו. כשעם ישראל חזק - זהו הזמן להתחבר לגויים, מכיוון שאז יש בכוחנו לרומם את הגויים מבלי לשקוע. הצמצום של הגטו הכרחי בזמן הגלות כדי למנוע התבוללות ונפילה לתוך הרע. ההתכנסות בבית הכנסת ,בבית המדרש היא לצורך איסוף הכוחות.

מה כתוב בתורה על כניסת המרגלים לארץ?: "ויבואו בית אישה זונה ושמה רחב". כשמגיעים לטבע מתוך הקודש, יש להתמודד עם הרוחב התרבותי. את הרוחב הזה יש לרומם .

עמ' פ' פסקה לד':

כשהרב כתב את דבריו בימיו,כל המקובלים טענו נגדו. הרב הראה את מקור הדברים באריז"ל באגרת לרב מטבריה (אגרת לא ידועה).

עמ' קמה,פסקה ה':

תרבות הכח החומרי כוללת גם את היופי החומרי. היא מוסיפה כח לנשמת האומה.

ככל שמגיעים לסוף תהליך התיקון ,אי אפשר להתעלם מכך שאי אפשר לדחות את הרע ויש להמשיך לתקן את הטב שנמצא ברע. ישנם צדיקים אשר מבררים את הטוב מתוך הרע, אך לעומתם ישנם צדיקים עליונים אשר מסוגלים לרומם את הכל ואפילו את הרע באופן כזה שאין כל רע שצריך לסלק. מכיוון שה' נמצא בכל, ממילא - אין כל רע מהותי. מכיוון שיש קודש בהכל יש לגאול גם את הניצוצות ברע עצמו. כדי לדעת מהי מגמת הקודש המסתתרת בדברים טמאים, יש צורך בהבנה גדולה יותר כדי לראות מהם הניצוצות שבטומאה.

שיטת השבתאות היתה התמודדות ישירה עם הרע עצמו. דויד המלך היה עושה הכל ביחד: שירות ותשבוחות יחד עם לחימה וגבורה.

עמ' פה', פסקה מה':

דרך הרצון הגס של הרשעים – העולם נבנה. הצדיקים לא נלחמים על עמדה בעולם הזה, אלא מלחמות רוחניות. הרב כתב לפני השואה, שיש סכנה קיומית לאומה מפני שאין אנו עסוקים יותר מדי בבהמיות. כלומר, האומה זקוקה לרשעים, מכיוון שבלעדיהם אין לה קיום. ה' מעוניין שיהיו גם רשעים. לרשעים יש כוחות יותר גדולים, עובדה שתלמידי הגר"א לא הצליחו להקים מדינה ודווקא החלוצים הצליחו להקים מושבות ולבנות את א"י. כדי לשנות את ההסטוריה, יש צורך בגסות שתדרוס הכל בדרך.

הרב קוק היה מסוגל לומר על רשע שיש בו אור מכיוון שבו לא היו סיגים של רוע. הוא לא נפל בדרך שבה נפל שבתאי צבי.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)