הרב אורי שרקי
יחד - לב אחד
קיימות שתי גישות ביחס לחזרה בתשובה. האחת, הפופולרית ביותר, מנחה בצורה סכמתית שהעולם מחלוק לשניים: דתיים וחילוניים, כשאצל הראשונים נמצאת האמת כולה ואצל החילוניים תערובת של אמת ושקר. לפי תפיסה זו, תפקידו של "המחזיר בתשובה" הוא להעביר את החילוני מרשות לרשות, שיהיה "כמוני" שהרי אני הוא האידיאלי. יש בתפיסה זו קסם רב משום שהיא מניחה עולם פשוט שבו הטוב והרע מסומנים היטב, ובעיקר משום שאינה דורשת מהדבק בה לערוך כל שינוי בהשקפת עולמו הבסיסית, או להפנים ערכים שלא הכיר עד כה.
אבל יש בגישה זו גאווה נסתרת, המרקיעה שחקים, שהרי רק הקדוש ברוך הוא ש"כל האמת אצלו", "הוא לבדו אמת" (יסודי התורה פ"א)! ועל כן הכרח אמוני הוא לקבל שכל מגזר משיג ומגשים רק חלקים מהאמת הכוללת, ויש להיפתח גם לערכים שחברו זכה לפתח יותר ממנו.
ומכאן לגישה השנייה, האמיתית יותר, השואפת להגיע בסופו של דבר אל "היהודי שלעתיד לבוא" שיכלול את כל המעלות שמפוזרות עדיין בין המגזרים, אך עתידות להתמזג בסינתזה עליונה, ותיצור את היהודי האידיאלי, שעדיין אין לנו דוגמתו במציאות. לפי גישה זו תפקידו של שהמפגש הדתי חילוני הוא להחזיר בתשובה את שנינו, כך שכל אחד יעניק לזולתו את הטוב ויספוג מחברו את הטוב והבריא שבו.
ראוי להזכיר בהקשר זה מעשה בשני תלמידים בישיבת מרכז הרב שהוזמנו לדבר באחד מקיבוצי עמק יזרעאל. הם עשו רושם רב על השומעים. בסיום דבריהם שאלה ידלה אחת: "למדנו מכם הרבה. "מה יש לכם ללמוד מאיתנו?"
ענו הבחורים: "תגידו אתם". השתררה מבוכה בקהל, משום שהרגישו שאין ביכולתם לענות לשאלה. כשחזרו התלמידים זחוחי דעת אל ראש הישיבה, הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, התגאו ב"ניצחונם" על חילוני העמק, ולהפתעתם נזף בהם הרב: "וכי לא היה לכם מה ללמוד מהם? מאהבת הטבע, ממסירות הנפש ע ארץ ישראל, מדרישת הצדק החברתי שלהם?", ויצאו בפחי נפש.
בלשונו של מרן הרב קוק זצ"ל (אורות עמ' פד) החילוניים מתוארים כמומחים לענייני "נפש" והדתיים כמומחים לענייני "רוח", על פי חלוקת הזהות האנושית לשלושה מוקדים: נפש – רוח – נשמה.
התמקדות כל מחנה בתחומו מחסירה מאה ומאלה אוצרות חיים מרובים. בעלי "הנשמה", המביטים בפנימיותה של תורה ובפנימיותה של המציאות, נקראים להיות הכוחות המאחדים, על מנת להביא לאלו ולאלו אור גדול.
במילים אחרות, על הדתי ועל החילוני כאחד מוטלת החובה לחזור בתשובה, ולגלות את השורש האחדותי של זהותם היהודית שהתפצלה בין המגזרים. מהדתיים ישאבו את כישרון ההקשבה לדבר ה', יחד עם כל רכוש הדורות וציפיית הגאולה בעתיד. מהחילוניים יקבלו את כישרון החשיבה החופשית, את אהבת החיים הממשיים ואת החוש לדרך ארץ, וכל אלה יתחברו ליצירה חדשה שתשיב אלינו את מלוא קומתנו. מתוך כך נוכל גם לקוות שיהיה לחברה הישראלית מה לומר בתרבות העולמית.