אמונת ההמון כראיה לעובדתיות המפגש עם האלוהים

אמונת ההמון כראיה לעובדתיות המפגש עם האלוהים

י"ב באייר, ד' בסיון, כ"ח באב תשס"ז

שאלה 1:

שמעתי את שיעור הרב "תורה מן השמים" שמופיע באתר. הרב מסביר להבנתי שאם רבים טוענים שנפגשו עם האלוהים (ברמה מסוימת כמובן) חייב להיות שזה נכון, ואנו רואים שהמוני ישראל סיפרו ומספרים על אירוע כללי כזה. כלומר רבים לא ימציאו דבר כזה וכן דבר כזה, אם לא היה, לא יתקבל על ידי הרבים. כי האדם בטבעו סובר שאין אלוהים ו"מאמין" בעולם הטבע לבדו.

לעומת זאת הנצרות והאיסלאם מאמינות בנביאיהן ומעידות על גדולתם ולא על גדולת האלוהים ומפגש עימו. וזה דבר שאפשר והיה ואפשר ולא אבל הוא פחות משמעותי.

מה שקשה לי: עלתה שאלה בשיעור, שאם אנו סומכים על ההמון הכיצד זה שהמוני הגויים מאמינים בהבלים בדבר נביאיהם, והרב ענה שאנשים מאמינים בהרבה דברים לא נכונים. אם כך אפשר וגם אנחנו, במציאות היסטורית מסויימת, שגינו ח"ו להאמין בסיפור תורה מן השמים! האם סומכים על ההמון, הרבים, או לא? מחד אנו טוענים שעצם הסיפור של עם שלם על פגישתו עם האלוהים בסיני היא הוכחת הדבר, ומאידך אנו דווקא לא סומכים על חושו הבריא של ההמון - הגויי, היהודי - בדברים אחרים!

תשובה 1:

לא הבנת מה שאמרתי. לא אמרתי כלל וכלל שכמות האנשים הגדולה היא הראיה לעובדתיות המעמד. אמרתי שני דברים: א) העדות למעמד הוא הרושם שהותיר במציאות, על ידי יצירת זהותו הלאומית של עם ישראל. ב) מאחר וההתגלות של הבורא אל האדם מנוגדת למה שהאדם עשוי להעלות על הדעת, לא יתכן שבני אדם ימציאוה. על כן המספרים זאת אומרים את האמת.

שאלה 2:

1. אם כן הרושם העז - קיומה של אומה - אינו יכול להיווצר על גב מיתוס מכונן לא אמיתי, ומיתוס כזה אינו יכול להיכלל במאורעות שנטען כי הם מכונני הזהות הלאומית הנידונה. הטענה היא בעצם, שעם המספר כי נוצר ע"י מאורע מסויים לא ישקר/אינו יכול לשקר בזה. שאלתי: על מה בעצם נסמכת הטענה הזו? על הכרת אופיים של בני האדם? האין מונחת ביסוד הדברים כאן הטענה שרבים - ציבור - אינם משקרים, בטח שלא בעניינים מופרכים, בטח שלא לאורך זמן, ולגבי מאורעות מכונני זהות לאומית, ועוד כהנה? אולי הגדרת רושם לפי הרב היא: א. שההמון-הלאום טוען טענה ב. שהוא חי על פיה, כלומר מתקיים כלאום המאופיין על פיה.

ואז אני שואל גם - האם אי אפשר בכל זאת להטעות את הרבים? אולי תיאור הספקנות של בני ישראל כלפי משה בתורה היא חלק מתכסיס של המספר ולא דבר שבאמת היה, כדי להגביר את האמון בטקסט ובמסקנתו הסופית בעניין תורה מן השמיים? ואז אפשר שפשוט מאד ה"קסמים" במעמד סיני היו מרשימים למדיי, ותפסו את לב העם. הרב אמר שאנחנו לא מאמינים במה שלא הוכח, בשונה מאחרים, אבל דבר זה מופיע בטקסט עצמו, שלגבי אמינותו אנחנו ח"ו מתלבטים.

2. לגבי המהפכה הצרפתית, והשואה, שהרב הזכיר בשיעור "תורה מן השמיים" - האם גם כאן המדובר ביצירת זהות לאומית, שלא ניתן לשקר על המאורעות המכוננים אותה? או לגבי המהפכה הרושם מתגלה בבדיקת תולדות אירופה כולה למן אותם ימים?

3. הנצרות וגם האסלאם אינם נוגעים לזהויות לאומיות דווקא (על אף "אומת האסלאם") אלא לזהויות דתיות - האם גם מיתוסים המכוננים זהות דתית אינם משקרים, והרושם הוא לאו דווקא קיומה של זהות לאומית?

4. לפחות לגבי הנוצרים נדמה לי, שהם לא טוענים רק להופעת האיש יש"ו, אלא גם למעמדים ציבוריים שונים בהם חולל ניסים. כלומר בהם התגלתה כביכול זהותו האלוהית. ואז זה קרוב קצת לטענתנו-סיפורנו. ואז יוותר לנו רק לטעון שבמעמד שלנו המדובר ב60,000 גברים וכו'. ניסים אלה מצויים בברית החדשה כלומר במיתוס המכונן את רושם הזהות הנוצרית, וממילא נהיה מוכרחים לומר שאכן ניסים אלה התרחשו על ידי אותו האיש?

תשובה 2:

1. הטענה מבוססת על כך שתודעה קולקטיבית הוא מהדברים המקיפים יותר מסך ההכרות של הפרטים ולכן אינה יכולה להיות פרי יוזמה רצונית ומודעת של קבוצת אינטרסים מסויימת. זה מעין חוק טבע מולד בציבוריות. לא העובדה שספיקות בני ישראל מתוארים בטקסט היא הקובעת את אי סבירות המאורע בעיניהם, כי אם אופיו של המאורע גם אם לא היה ספק זה מופיע בטקסט. הטקסט אינו אלא אילוסטרציה לנתון קבוע בנפש האדם, ולכן גם נכתב, כדי שנשים לב לכך.

2. הרושם שהותירו המהפכה והשואה הוא העדות לקיומה, כעקבות באדמה המעידות על עובר האורח.

3. האיסלם והנצרות הן עובדות היסטוריות המעידות מעל לכל ספק על קיומן של העדה הנוצרית הראשונה ושל עדת חברי מוחמד הראשונים.

4. לפי עדות הברית החדשה ישו סירב לבצע מופתים בפני החכמים למרות שעשה כן בפני פשוטי עם, מה שמערער מאוד את אמינותו. כמו כן כששב אל בית לחם עיר מולדתו, היכן שהכירו היטב את אורחותיו, סרב לעשות מופתים וטען "אין נביא בעירו". גם אם היה עושה נס, הלא כבר נאמר "כי מנסה ה' אתכם".

שאלה 3:

א. באותה מידה אפשר לטעון ש"אין חיה כזאת" תודעה קולקטיבית - היכן משכנה? - וישנה רק תודעת פרטים. (אדרבה, שמא המחשבה על הוויות לאומיות מופשטות כרוכה לבסוף באמונה בתורה מן השמיים, באמונה בקיומו של האלוהי - המופשט).

ב. כמו כן באותה מידה אפשר לטעון שתודעה קולקטיבית כן יכולה להיווצר כתוצאה מפעולה יזומה של קבוצת אינטרסים, בתהליך מתמשך, ושאין חוק טבע מולד כזה (ואולי אף יוכלו להביא לכך דוגמאות?).

תשובה 3:

תודעה קולקטיבית היא נתון סוציולוגי עובדתי, בין שנפרש אותו כמאוחד עם היחידים ובין אם נראה בו ישות עצמאית. כל סוציולוג יודע זאת. גם כשהיא נוצרת ממפגש יזום בין בעלי אינטרסים כמו בהתהוות הזהות האמריקאית, יש לה תפקוד עצמאי שאינו תלוי ברצון המייסדים.

שאלה 4:

שמעתי את שיעורך בנושא "תורה מן השמיים " וקראתי את השו"ת המפורט למעלה בענין. ובהמשך לכל אלו עולה בי השאלה, כיצד ניתן להסביר שאותו ציבור גדול של בני ישראל וצאצאיהם שראו\שמעו את האירוע המכונן של מתן תורה ואת כל הניסים והמופתים שמשה עשה כאיש השם ,הפרו את דבר השם שוב ושוב ועשו את הרע בעיני השם? החל ממעשה העגל ואילך במשך שנות המדבר ושנות ההתישבות וכיבוש הארץ? מה ניתן ללמוד מכך על הרושם שהשאיר הר סיני על בני ישראל? מה ניתן ללמוד מכך על בני ישראל?

תשובה 4:

ניתן ללמוד על גודל כוחה של הבחירה החופשית. ניתן גם להבין שמתן תורה על ידי כפיה של הנוכחות האלוהית גורם תגובת נגד. כדברי ירמיה בפרק לא: "לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם... אשר המה הפרו את בריתי וגו' " עיי"ש.