חוצפה ותשובה

הרב אורי שרקי

חוצפה ותשובה

מתורתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל

"מעייני הישועה", כ' בסיון תשס"ג

החילוניות שהתפשטה בעולם במאה השנים האחרונות, וגם קנתה לה שביתה בישראל, איננה תופעה מקרית. חז"ל כבר תיארוה בסוף מסכת סוטה כתהליך צפוי המלווה את ראשית צעדיה של הגאולה וכינוה בשם "חוצפא דעקבתא דמשיחא". הרב זצ"ל עסק רבות בשורשיה הרוחניים של החוצפא ובהבנת התפקיד ההשגחי שהיא ממלאת. אחד התפקידים שהרב רואה כשייכים לתופעה זו, היא הרחבת הכלים של התפיסה הרוחנית:

"החוצפא דעקבתא דמשיחא באה מפגי שהעולם הוכשר כבר עד כדי לתבוע את ההבנה איך כל הפרטים הם מקושרים עם הכלל, ואין פרט בלתי מקושר עם הגודל הכללי יכול להניח את הדעת." (אורות התשובה ד, י)

כלומר, שאין הנפש מסתפקת בהסברה נקודתית של פרט כלשהו. נאמר לדוגמה שאין הדור רואה טעם בהנחת תפילין אם אין המעשה הזה פותר את בעיית הרעב העולמי. מעשה פרטי, יפה וטוב ככל שיהיה, אין בו די לפרנס נפשות התובעות גודל כללי. שאיפה זו חיובית היא ביסודה שהרי בעומק ההבנה מתברר שאכן הפרטים קשורים היטב אל הכלל, אבל לא עסקו בעלי תורה במימד זה כראוי:

"ואם היה העולם עוסק באורה של תורה במדה שתתגדל הנשמה הרוחנית עד כדי הכרת הקישור הראוי של הפרטים עם הכללים הרוחניים, היתה התשובה, ותיקון העולם, הבא איתה ועל ידה, מופיעה ויוצאה אל הפועל. אבל כיוון שההתרשלות גרמה, שאור תורה פנימית, הטעון רוממות וקדושה עצמית, לא הופיע בעולם כראוי, באה התביעה של סידור חיים כאלה, שהפרטים יהיו מובנים במובן הכלל, בזמן כזה שהגמר של גילוי האור וסלילת הדרך להבנה זו עדיין לא בא, ומזה באה ההריסה הנוראה." (שם)

הפתרון מוכרח להיות פיתוח כישרונות של ניתוח ועמקות הבנה שיבררו את הזיקה בין הפרטים לכללים:

"ואנו מוכרחים להשתמש בתרופה העליונה שהיא הוספת כוח בכישרון הרוחני, עד אשר הדרך איך להבין ולשער את הקישור של כל ענייני הדעות והמעשים התורניים עם הכלל היותר עליון יהיה דבר המובן והמוצע בדרך ישרה על פי הרגשות הנפשות השכיחות." (שם)

ראשית המהלך הזה בא לידי ביטוי בלימוד האמונה בישיבות, שהחל בו מורנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל.