תשובה לאומית, היצר הרע וחירות
תמליל שיחה עם הרב אורי שרקי
אלול תשע"ו
עוד לא עבר את עריכת הרב
לקראת ראש השנה שיחה על תשובה לאומית, על יצר הרע ועל חירות.
שאלה: אנחנו בעיצומו של חודש אלול. אנחנו מקדישים את השיחות שלנו ליהדות ומדינה, ורציתי לשמוע מה יש לרב לספר לנו ברעיון של תשובה ברמה חברתית-מדינית.
הרב שרקי: התשובה, כידוע, מקיפה את כל תחומי החיים - של הפרט, של האומה, של האנושות, של הקוסמוס, של כל ההוויה. אפילו בא-לוהות יש תהליך פנימי של תשובה כביכול. ברור שכל דבר שהוא הבראה, שהוא הטבה של המצב, מצטרף למהלך התשובה. אנחנו בדור שזוכה שהוא עושה חשבון נפש לא רק במובן הפרטי אלא גם במובן הלאומי. לכן, חודש אלול מהווה הזדמנות עצומה לעשות תשובה עמוקה, אופיית, כמו שהרב קוק קורא לזה.
שאלה: אופיית?
הרב שרקי: אופיית – באופן הפנימי. המדרש אומר שנשמה זה אופייא. אופייא – מילה יוונית שפירושה "האופי הפנימי".
אין תשובה יותר גדולה מהטקסטים הנפלאים של התפילות של ימים נוראים. התפילות של ימים נוראים משום מה אינן עוסקות בתשובה אלא בהמלכת ה', "שיעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם", "כי זוכר כל הנשכחות אתה", "ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב איזו לשלום, איזו לרעב איזו לשובע...". ז"א שההתעסקות האמיתית שלנו היא בעצם: "כל בני בשר יקראו בשמך להפנות אליך כל רשעי ארץ. יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך, תשבע כל לשון".
ז"א שהעניינים הפרטיים שלי, זה שאני עשיתי אולי עבירה מסוימת, אולי לא התפללתי בכוונה כראוי וכדומה, כל הדברים האלה מקבלים עכשיו ממד אחר לגמרי. העבירות הפרטיות שלי מעכבות את תיקון העולם.
שאלה: איך?
הרב שרקי: אם אנחנו כאומה הכלי לתיקון העולם כולו, והמעשים שלי אינם ראויים לבן לאומה הזאת, אז אני מעכב את התפקוד של האומה הזאת כאור לגויים, ככלי להשראת השכינה. ואז יוצא שיש השלכות קוסמיות כמעט לחוסר התיקון של המעשים הפרטיים שלי, ולכן המוטיבציה שלי לתקן את עצמי יותר גבוהה. אם אדם מתקן את עצמו כדי שהוא יזכה לחיי העולם הבא, כדי שלו יהיה טוב, יש בזה אגואיזם רוחני. מה שאין כן, אם אני מבין שתיקון העולם כולו והעלאת השכינה הם אלו שמתעכבים בגלל העבירות שלי, אז זה שאני מתקן את העבירות שלי ועושה תשובה זה כבר מקבל ערך אידאלי ולא אגואיסטי.
שאלה: אשמח שתסביר את המעבר מהפרטי ללאומי ומהפרטי לכלל אנושי.
הרב שרקי: כתוב בחז"ל:
"'ואהבת את ה' א-להיך' - שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש ת"ח ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות. מה הבריות אומרות עליו? אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה. פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו".
ז"א, החשבון מדוע אני צריך להיות עם מעשים מתוקנים הוא בגלל מה שהבריות יאמרו. אם אדם למד תורה אבל משאו ומתנו עם הבריות איננו בנחת אז אומרות הבריות: "אוי לו לפלוני שלמד תורה". חז"ל הדריכו אותנו לעשות חשבון לא של מה אני אלא של מה יאמרו עלי. אומרים שזה לא בסדר לחשוב מה יאמרו עלי. הכוונה היא שאני לא צריך לכוון את מעשיי לפי הדעות של בני אדם אבל אני צריך לגרום לקידוש השם. ודאי שאם במעשים הטובים שאני עושה יש חילול השם, אז חבל על המעשים הטובים האלה. אבל מפני קידוש השם עוקרים לפעמים אות מן התורה כדי שלא יתחלל שם שמיים.
שאלה: ברמה המעשית היו לנו כמה שיחות על שכששוברים את הצלחת הטרפה מהר יותר זה מביא את המשיח מהר יותר.
הרב שרקי: ודאי. השאלה היא מתוך איזה חשבון. אם אני אוכל דבר לא כשר אני נופל שבי בידי היצר הרע. כשאני נופל שבי בידי היצר הרע אני מצטרף לבניית נורמה שאומרת שהיצר הרע חזק יותר מהיצר הטוב. יצר הרע מוכר אג'נדה שיש עבדות בעולם, שהאדם משועבד לכל מיני מערכות שגורמות לו להתנהג באופן מסוים בלא יכולת של חירות אמיתית. לעומת זאת, התיזה של היצר הטוב היא שהאדם הוא בן חורין. אם האדם בן חורין אז כל התקוות אפשריות ואפשר לתקן את כל העולם כולו. אפשר לפתור את בעיית הרעב בעולם, את בעיית המלחמה בעולם, בעיית המחלות בעולם. ז"א, בזה שאני גברתי על יצרי הרע ביחס לאותה הצלחת, ואני נזהר להכשיר את הצלחת אם אפשר, בזה אני גיליתי את החירות הפנימית שלי, ואז אני מצטרף אל כל התנועה האנושית הגדולה המקדמת את האג'נדה של החירות, כלומר של היצר הטוב.
שאלה: וכך אני מביא תשובה בעולם?
הרב שרקי: אני מביא תיקון לעולם. למה יש היום יש רעב בעולם? הרי יש מספיק מזון לכולם. אבל המשאבים מושקעים במקום אחר, במקום המלחמה. היצר הרע אומר שיותר טוב להשקיע במלחמה מאשר במזון. נשאלת השאלה: למה בני אדם מאמינים יותר ליצר הרע מאשר ליצר הטוב? כי לא דאגו מספיק אותם האנשים שעומדים בליבה הרעיונית של המציאות להראות כיצד החירות מופיעה ע"י בעלי היצר הטוב.
שאלה: אשמח להסבר ברמה האינטלקטואלית.
הרב שרקי: לדוגמה, למה צווינו להניח תפילין? יכולות להיות הסברות שונות. יכולה להיות הסברה פרטית, כגון: שנזכה לחיי העולם הבא. זה פונה לאגואיזם הפרטי שלנו. ההסברה הזאת הייתה יכול לשכנע בני אדם לפני מאתיים שנה. אבל היום אדם יאמר: אני לא מניח תפילין אם זה לא פותר את בעיית הרעב בעולם. לכן צריך לחזור לטעם האמיתי של הנחת תפילין. הנחת תפילין היא זכר ליציאת מצרים. כלומר, ע"י שאני מניח תפילין אני מפרנס בתוך התודעה האנושית את הזיכרון של המעשה הגדול של יציאת מצרים. זה חשוב כי יציאת מצרים הייתה הראיה העובדתית שבני אדם הם בני חורין, שהחירות איננה בלוף. אם החירות איננה בלוף, אז היצר הטוב הוא הצודק ולא היצר הרע. היצר הטוב מלמד שאדם בן חורין ולא משועבד למערכות יצריות באופן אבסולוטי, שהאדם יכול לנהל את המערכות האלה, ואז ממילא האג'נדה של היצר הרע נסוגה. האג'נדה של היצר הרע היא שאנחנו חיים בעולם של קנאה ושנאה ותחרות, ואז המלחמה היא העיקר ולא לזון את הרעבים. לעומת זאת, אם אני מודע לזה שאני בן חורין, וזה בזכות שאנשים הניחו תפילין זכר ליציאת מצרים שהוכיחה שהאדם הוא בן חורין, מתוך כך אני אשקיע את המשאבים הנפשיים והכלכליים שלי בפתרון בעיית הרעב בעולם ולא במלחמה. לכן התשובה נדרשת על מנת לתקן את העולם כולו.