הרב אורי שרקי
מידות הראי"ה - אל המידות (סיכום שיעור)
מתוך הסדרה "מידות הראי"ה" בערוץ מאיר
בעריכת ר' אברהם כליפא
בסוף ספר "מוסר אביך" למרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק, העוסק בענייני מוסר, צירף הרב צבי יהודה נספח בשם מידות הראי"ה, ליקוט הדרכות בעניני מידות הנפש, המחולק לנושאים רבים המסודרים לפי סדר האלפא-ביתא, כדוגמת ספר המידות לרבי נחמן מברסלב.
אל המידות
פסקה א'
"זיכוך המדות בדרך הדעת הוא קודם לזיכוכן בדרך הרגש, כי אם לא ידע מה טוב ומה רע, איכה ירגיש לקנות את הטוב בטבע של קנין ולהרחיק את הרע שבנטיה הטבעית אחר ההרגל".
אנו רגילים להתייחס אל תורת המוסר ואל מונחיה כשייכים לעולם הרגש, השוכן במרכז חזה האדם. בעקבות כך קיימת נטייה לקרוא ספרי מוסר כפי שקוראים ספר תהלים, ולהסתפק בהתעוררות הנפש בלבד. אלא שטרם ניגש האדם לעבודת הקניין הפנימי של המידות, עליו להגדירן ולהבחין בין טוב לרע. בירור זה נעשה על ידי השכל.
בירורן השכלי של המידות בולט במיוחד בספר "מסילת ישרים - סדר ויכוח", שהוא הגרסה הראשונה של ספרו המפורסם של רמח"ל "מסילת ישרים" הנקרא "סדר פרקים", והיה טמון בספריית לנינגרד עד לפני כמה עשרות שנים. תוכנו של סדר-הויכוח [כמעט] זהה לתוכן סדר-הפרקים, אך נכתב כדו-שיח, כש"החסיד" משיב לשאלותיו של "החכם" בענייני מוסר, ושם מתגלה מגמת רמח"ל בחיבורו, לבחון כל מידה ומידה בעין השכל, למרות שכוונה זו היתה יותר סמויה בסדר-הפרקים.
מעין זה, יעצו בעלי המוסר לאדם שעבר עבירה ללמוד את הלכותיה וגדריה של העבירה בה חטא, לפי שאחת הסיבות לנפילה הינה טשטוש הגבולות בין המותר לאסור באותו מעשה, ואם ידע אותו אדם עד היכן מגיעים גבולות ההיתר, יתכן ולא היה חוטא.
יש לציין שהגדרות הטוב והרע עשויות להשתנות לפי האדם, לפי ההקשר ולפי התרבות. לדוגמה, התגובה לאלימות בחברה אלימה תעשה דרך האלימות, מה שאין כן בחברה שקטה, שהתגובה תהיה הכלה.
פסקה ב'
"כל מדה טובה יש לה חסרונות הבאים עמה, וזו היא העבודה השלימה להוציא לאור-עולם את המדות הטובות מנוקות מכל סיגי החסרונות שלה".
עבודה זו, המכונה "ניסור המידות [המצרניות]" (עי' מוסר אביך ג', א'), תפקידה להפריד בסכין חריף בין הצד האמיתי של אותה המידה לבין החסרונות הדבקים בה. העדר הבחנה זו גרמה לאנשים רבים להתרחק מעבודת תיקון המידות באופן כללי, משום שהם אינם חפצים לקנות את אותם הצדדים המקולקלים, הבאים לידי ביטוי בנטיות נלעגות אצל מתקני המידות שלא ביררו זאת כל צרכם.
ניתן להביא מספר דוגמאות לחסרונות הדבקים במידה טובה:
מידת הענווה, אשר מצדה האמיתי דורשת עשייה, מזוהה עם בטלנות והפחתת ערכו של האדם, למרות שאין שום קשר בין שתיהן.
מידת השמחה, אינה מחייבת הוללות או כל תלות אחרת בגורם חיצוני. השמחה האמיתית היא ממין מה שאמרו "אין שמחה כהתרת הספקות", שאין האדם יכול לשמוח באמת אלא אם כן האמת ברורה לו.
כמו כן מידת החריצות, יכולה לגרום לאי-השלמה עם חסרון כל שהוא גם כשלעיתים חסרון זה מכשיר את ההתקדמות של האדם.
גם מידת האמונה יכולה להתלוות בפנטיות, טיפשות או חוסר השתדלות. וכל כיוצא בזה.