הרב אורי שרקי
אורות - ישראל ותחייתו, פסקה י"ח
מתוך ספר אורות לראי"ה קוק
כ"ז באלול תשס"ז
סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב
היו דורות שבהם דיברו החכמים והיו שבהם דיברו הנביאים. זה נקרא "דיאלקטיקה של הדורות". לעתיד לבוא החכמה תידחה מפני הנבואה.
אנו רואים כבר היום את אי ההקשבה לרבנים ,שנובעת מראשית התהוות ניצוצות הנבואה. כך גם קרה ב"בצלאל" כשהתחילו את האומנות בתחילת דרכנו הציונית: היתה שם הופעה של אומנות המבוססת על הערצה לדמויות התנ"ך וסלידה מהרבנות.
יסוד התורה שבע"פ הוא הכוח של משה שניתן לכל עמ"י ביכולת לכוון לדעת עליון כמו משה.
עמוד ל"ה:
התורה היתה מתוכננת להינתן לעולם לאחר 1000 דור. דור = בממוצע 25 שנה. אלף דור = 25,000 שנה . התורה הייתה צריכה להינתן לאחר זמן זה. הרב סעדיה גאון אמר כי ניתן היה להגיע לאמת של התורה בשכל האנושי רק אחרי זמן רב ובינתיים העולם היה שוקע בברבריות וכו'. ולכן התורה במקום להיות שקועה בנפש האדם נכפתה מבחוץ כי האדם עדיין לא הגיע למצב שנפשו מאוחדת עם התורה .
בדור שלנו זכינו לחילוניות שהיא האפשרות ליצור זהות יהודית שמרגישה את עצמה יהודית אך לא מחויבת לתורה. כלומר עם ישראל מספיק בוגר על מנת לקבל את התורה מרצון, אבל לשם כך היה צריך קודם כל לנתק את עצמו.
התורה ניתנה לאחר 26 דורות ושאר - ה-974 דורות עליהם נאמר שהם "קומטו". כלומר, יש נשמות של 974 דורות שקומטו והן עזי הפנים שבדור שמרגישים שהעולם הזה קטן עליהם והם רוצים עולם של התאמה מלאה עם התורה. הן נקראות "נשמות של עולם התוהו". (הרב קוק כותב על זה בזרעונים). ולמה הקב"ה לא חיכה עוד? על מנת לא להשאיר את העולם ללא תורה זמן רב. ומדוע לא נתן את התורה קודם? כי זה היה מוקדם מדי.
נפוליאון בונפרטה אמר כי הוא מוכן לקבל דת אם היא קיימת משחר ההיסטוריה אבל אם זה משהו שהתחדש אז כמו שקודם הסתדרנו בלי זה גם עכשיו נסתדר. אך לגבי תורה צריך 26 דורות של דרך ארץ על מנת להכין את העולם לקבלת תורה. ואחרי שבמשפחת האבות הופיעו איחוד המידות - מידת החסד על ידי אברהם, הדין על ידי יצחק והרחמים על ידי יעקב הובן שזו אותה מידה ורק אז היה אפשר לקבל את התורה. (לכן כשלאברהם היה בן שהיה רק מידת החסד הוא גירש אותו וכשליצחק היה בן שהוא רק מידת הדין הוא לא ברך אותו כי להם לא היה את היכולת של איחוד המידות).
אמנם קיבלנו את התורה מרצון בימי אחשוורוש אך אז זו הייתה קבלת תורה של היחידים ולא של כלל האומה.
"כוח המדמה הזה... שהוכרח להקדים ולבוא לעולם מפני שלא יוכל העולם להתקיים לאלף דור ללא תורה... מכל מקום יסודו של כוח המדמה נשאר בישראל...".
מה פרוש "יסוד" אצל הרב? מידה של התחדשות. והוא מתגלה על ידי יסוד הנבואה. כלומר, המידה שדרכה הנביאים קולטים את הנבואה נקראת "יד הדמיון". וזה יסוד האסטטיקה הישראלית שהיא מחוברת אל הקודש. כמו ההבדל בן שירה לזמרה. שירה זה ביטוי לתוכן פנימי שפורץ אל החוץ ואילו זימרה היא רק התוכן החיצוני. אחרי שמופיע התוכן הפנימי אז יש ערך גם לתוכן החיצוני.
מה נתן את המוטיבציה לחכמים לקום יום אחד ולהחליט: "אנו לוקחים מכאן והלאה את ההנהגה!" למה לא ניסו להחיות את הנבואה?! אנשי "כנסת הגדולה" ראו כי הם מצליחים להתחבר לתורת משה בטהרתה ובעצם היתה כאן לא ירידה, אלא חזרה אל מדרגת משה. כמו שאנו רואים שסגנון נבואות התנ"ך הוא מאד שירי ומשלי בעוד שתורת משה היא מאד מדוייקת וחותכת וכך גם סגנון המשנה חותך ומדויק.
הרב כותב איגרת לרב אייזיק הלוי הרצוג, שהיה רב מרכזי בגרמניה ונאבק נגד גרץ - היסטוריון מודרני ונגד ביקורת המקרא. הוא כתב את הספר "דורות ראשונים" כנגדם. הרב כותב לגבי השאלה: האם החכמה והנבואה הם דברים מחולקים או מחוברים?! הוא מסביר שהרמב"ם אומר כי אלו שני צדדים אך תוס' חולק עליו. וכן אומר כי המשנה באבות אומרת זקנים לנביאים ולא אומרת את שמות הנביאים כי המסורת ניתנה לנבואה עצמה ולא לנביא מסויים. אך הרמב"ם בהקדמה למשנה מפרש את שמות כל הנביאים ולכן יש כאן חילוק בנושא בין הרמב"ם לבין אחרים.
"ובכל זאת מונח גם בנבואה... ובכל זאת קרובים האומות גם כן לקלוט את הנבואה אך רחוקים מתורת משה". יש הבדל בין נבואת משה לנבואת הנביאים שלהם אין את האספקלריה המאירה של משה. ולכן גם לגויים יש נגיעה בתנ"ך כי גם הם מסוגלים לגעת בזה אך לתורה הם לא מתחברים אלא רק למוסר הנביאים. והגמרא בנדרים אומרת שכל הנביאים לא באו אלא להזהיר על תורת משה. ולכן הגויים מתחברים למוסר האוניברסאלי שמופיע בנביאים אך לא מתחברים לתורת משה.
שאלה: למה הנבואה והחכמה לא חיים ביחד בנפש?
תשובה: כי הם דורשים כוחות שונים בנפש. חכמה דורשת אנליזה ונבואה דורשת כוח מדמה ומאחד.
דורשים "אם במחתרת ימצא הגנב": אם ב"מח" - נביאים ידועים לנו בשמותיהם יושמו לפני - "תרת", אז זה גנב וזה מה שהנצרות עושה ששמה את הנביאים לפני תורת משה. ומדוע הקב"ה שלח נביאים אם הם לא הצליחו לחבר את עמ"י לקב"ה, אלא שללא נביאים העולם הוא עולם מת (ללא חיבור לקב"ה). החוכמה הצליחה ליצור אנשים טובים אבל קטנים - מכונות הלכה. אך הנבואה תוכל ליצור שוב פרט שזקוק לכלל וכלל שזקוק לפרט. הלכות בישולי גויים מופיע לפרטי פרטיו בשו"ע יורה דעה אבל לא מופיע שם למה. הרמב"ם לפני שכותב את הלכות בישולי גויים הוא כותב בהקדמה שרצו חכמים להרחיק את הגויים ולכן ניתנו ההלכות ואז כותב את ההלכות. עם הדורות ירדו ההקדמות ונשאר רק הטכניקה של ההלכות. כמו שנביאים צעקו על זה שיש ניאוף בעמ"י והחכמים בינתיים לא באו וצעקו אלא הם רק כתבו הלכות ייחוד וכו'. ובעצם הנביאים הם משה בהקטנה ואילו החכמים הם חלקיק של משה המקורי. והשאלה היא מה עדיף חלקיק של הדבר הגדול האמיתי או הקטנה שלו?!
"אבל ליסוד ביסוסה הגשמי של האומה... כל זמן שאין העולם ראוי לאגד הכל בשכל העליון...". כלומר ,כל זמן שהעולם לא מוכשר לקבל כולו את תורת משה - משמע שלעתיד יבוא כל העולם יוכשר לקבלת תורת משה. לכן אומר הרב על מנת שיהיה לנו כוח של פטריוטיות כל שהיא אנו צריכים דברים שהם עיקרם בדמיון. כמו כסף, קרקע, שלטון, אסטטיקה. ולכן בינתיים יש צורך לפתח כוחות של דמיון ולכן האתוס הציוני נבנה על רומנטיות ישראלית מתחדשת. עברי דבר עברית וכו'. ולכן כשלא הגיע עדיין הזמן "אז תראי ונהרת ורחב לבבך" נשלחו מאת יהושע שני מרגלים לרגל את הארץ ובאו לבית אישה זונה ושמה רחב. הגמרא אומרת שרחב הייתה מזנה בשמה כשהיו מזכירים את שמה היו חשים התעוררות. ויהושע הצליח להרים אותה מזוהמתה. ובעצמיות החפץ האומתי לא הושלם אז בצורה שלמה כוח הדמיון שיתחבר לשכל וזה הושלם רק בימי שלמה .אז באו שני נשים זונות למשפט לפני המלך. זה שיש שתי נשים זונות בעמ"י זה כבר "לא יפה", מגיעות לפני המלך, אחת הרגה את בנה וכו'. אבל מתוך כל זה התגלתה חוכמתו של שלמה המלך. כלומר, עניין זה היה נדרש להופעת חוכמתו המדינית של שלמה.