הרב אורי שרקי
בראשית - תכנית הבריאה, לפי הפירוש של רבי אברהם בר חיא מברצלונה
סיכום השיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב
פרשת בראשית הפותחת בתיאור הבריאה עלום ביותר. רבותינו כבר פסקו במסכת חגיגה (משנה, פ"ב מ"א): "אין דורשין... במעשה בראשית בשְנַיִּם". מעשה בראשית - זה סתרי תורה עמוקים ביותר שאין דעתם של כל בני האדם סובלת אותם. על כן לא ניכנס לפנימיותם של דברים, כי אם נעיר מספר הערות על תכנית הבריאה כפי שהתורה מציגה אותם בפנינו, בפשט הכתובים.
נשתמש לצורך כך בהערה של אחד מגדולי קדמוני גדולי ישראל, רבי אברהם בר חיא - הנשיא מברצלונה, אשר בספרו "הגיון הנפש" ניתח בצורה דקדוקית את סיפור הבריאה. אחת הערות של רבי אברהם בר חיא היא שאנחנו רואים שבכל אחד מן הנבראים התורה נוקטת בלשון המיוחדת לו. למשל, עבור האור התורה אומרת: "יהי אור" (בראשית א' ג'), אבל, למשל, עבור הדשא התורה אומרת רק: "תדשא הארץ דשא" (שם י"א), ואינה אומרת 'יהי דשא'. הביטוי 'יהי' שמור אך ורק לאור ולרקיע, וכן גם למאורות. יש נבראים שלא זכו לביטוי הזה. כמו כן גם ביישום של ציווי הבורא לפעמים התורה משתמשת בביטוי 'ויהי' כגון "ויהי אור" (שם פסוק ג'), אך בנבראים אחרים התורה אינה אומרת את ביטוי 'ויהי' כי אם 'ויהי כן' - כלומר, היא לא חוזרת על שם הנברא ולפעמים אף לא אומרת את המילה 'ויהי'.
לפי הפירוש של רבי אברהם בר חיא, 'יהי' מציין נברא המתקיים לכל אורך חיי העולם הזה. למשל, מכיוון שהאור אינו פוסק לאורך כל ימי העולם הזה, עליו נאמר 'יהי'. גם מאורות והרקיע קיימים לאורך כל ימי העולם הזה. מה שאין כן הדשאים, בעלי החיים והאדם שיש קץ לחייהם וקצבה לזמן קיומם כל ימי העולם הזה, ועל כן אי אפשר לומר עליהם 'יהי'.
ומה פשר הביטוי 'ויהי'? 'ויהי' מציין נברא המתקיים לכל אורך העולם הבא. ובכן באור נאמר "יהי אור... ויהי אור" - יש אור גם בעולם הבא. מה שאין כן ברקיע - אין הרקיע לעתיד לבוא ולכן נאמר רק "ויהי כן". כמו כן לעתיד לבוא אין עופות, אין דגים, אין חיות ואין צמחים. לכן לא נאמר בהם 'ויהי'.
יוצא מכללם - האדם. באדם נאמר (בראשית ב'-ז'): "ויהי האדם לנפש חיה". אם כן האדם מצוין בכך שעליו לא נאמר 'יהי' - בעולם הזה, אלא רק 'ויהי' - בעולם הבא. אם כן, יש לפנינו בריאה שעיקר מציאותה אינה בעולם הזה, כי אם בעולם הבא. זו בריאה שכל זמן היותה בעולם הזה עדיין לא מצאה את מקומה. מכאן הפשר לפלא הגדול של התרבות האנושית: האדם הוא היחיד מבין כל הנבראים שעדיין מתפתח. למשל, חתולים מלפני אלפי שנים וחתולים דהיום הם אותם חתולים, עם קצת מוטציות פה ושם. מה שאין כן האדם של היום שאינו דומה לאדם של לפני חמישים שנה ושל לפני מאה שנה, וקל וחומר של לפני אלפי שנים. כביכול האדם עוד לא הגיע אל הדגם האידיאלי של מציאותו. האדם עדיין מחפש את עצמו ועתיד למצוא את עצמו לעתיד לבוא בחיי העולם הבא. זהו הפשר של מושג 'הקדמה האנושית' שאנחנו פוגשים אותו לאורך כל ההיסטוריה.
על זה נאמר בתורה (שם ב'-ג') שביום השביעי "שבת א-להים מכל מלאכתו אשר ברא..." - זאת אומרת מה שהתחיל, אבל - "...אשר ברא א-להים לעשות" - כלומר, עדיין לא גמר לעשות את הכל. מה לא נעשה? נאמר בתורה: "נעשה אדם" (שם א'-כ"ו) - בציווי, אבל במציאות נאמר רק: "ויברא א-להים את האדם" (שם שם כ"ז). אם כן, האדם עדיין לא נעשה והוא הולך ומתקדם לקראת עשייתו - באחרית הימים בגאולת ישראל, על פני כל מרחב ארצנו במהרה בימינו.