קטניות ומחלוקות

קטניות ומחלוקות

י"א, י"ב באלול תשס"ו

שאלה 1:

איך יש כל-כך הרבה מחלוקות (אע"פ שאומרים שאין) בין העדות השונות? מה שמותר לאשכנזי אסור לספרדי וההפך, ובולט הדבר במיוחד באיסור הקטניות בפסח. והאם יש מישהו שטוען חו"ח שמי שאוכל כיום קטניות בפסח אוכל חמץ בפסח?!

כדי להחריף את השאלה, אוסיף עוד משהו. כששמעתי את השיעור על "כשרות" הרב אמר שהמטרה של כשרות היא להבדיל אותנו מהגויים ושאחד מישראל יוכל לאכול עם חברו, וכשיש יותר מדי כשרויות ואחד לא מוכן לאכול עם השני כי הוא "לא כשר מספיק", מתפספסת המטרה הזאת! וזה מה שקורה גם במקרה של הקטניות, לא?

תשובה 1:

יש מחלוקות כי א) אין היום סמכות אחת להכריע בין הדיעות ולכן ההלכה כמרא דאתרא. ב) כל דבר חי הוא בהכרח מרובה פנים.

אין מי שסובר שקטניות הן חמץ.

רוב הספרדים נוהגים איסור קטניות בדרגות שונות של חומרה (אורז, חומוס, שומשמין, קטניות יבשות וכדו') שלא כדעה השגורה ע"י הרב עובדיה יוסף.

אי אכילת קטניות זה לא נורא. בכלל נהגו גם בתוך הקהילות עצמן שלא לאכול אחד אצל השני.

נכון שצריך להשתדל שהבדלי פסיקה לא יורגשו על פני השטח ולא יגרמו לפירוד בין היהודים. לזה צריך לחנך. יחד עם זאת, השונות הינה גם עושר גדול שאין לוותר עליו.

שאלה 2:

הרב כתב בתשובתו שנהגו גם בתוך הקהילות עצמן שלא לאכול אחד אצל השני. על אילו קהילות ועל אילו תקופות מדובר? האם נמנעו מלבקר אחד אצל השני בפסח בגלל חומרות שלקחו על עצמם? מה עשו עם סעודות מצווה בפסח? כמה בכלל אכלו אצל חברים (חוץ מסעודות מצווה) בשאר ימות השנה? מה היתה דעתם של חכמים על המנהג הזה?

תשובה 2:

ידוע לי על קהילות ג'רבא ובגדד. אמנם לא משום שאלה נהגו חומרות ואלה לא, כי זה עוד לא נולד בימים ההם שימנעו מלאכל אחד אצל השני בגלל זה, אלא משום שלמעשה קשה להיזהר בפירור חמץ (בפרט בשתי הקהילות הנ"ל שאכלו אורז בפסח), ומפני שכל אחד עשוי לא להרגיש בנוח מזה שאינו סומך (ולפעמים בצדק) על ברירת האורז של חבירו, העדיפו להמנע מאכילה משותפת בפסח. לגבי סעודת מצוה אינני יודע. לגבי דעת החכמים, ברור לי שבדורות המתוקנים ההם, לא עשו דבר שלא כדעת חכמיהם. יש להעיר שבקהילות של פעם, שהיו קטנות, כולם אכלו אצל כולם, ומניעה גורפת של ימי הפסח לא גררה היווצרות של אגודות אגודות, שהרי כל ה"אגודה" נוהגת כן. ולכן אין להקיש מימיהם לימינו.