השתתפות בעל בלידה

ג', ה', ל' בשבט תשס"ז

שאלה 1:

ברוך ה' אנחנו מצפים לללידת בננו הבכור בכל יום. רציתי לשאול את הרב מדוע בעל לא יכול לעזור, גם במגע, לאשתו בזמן הלידה?

א. הם אינם לבדם ואין חשש שיקרה משהו אסור.

ב. הסיטואציה ממש לא מאפשרת התרחשות שכזו.

ג. האין יולדת נחשבת כחולה שיש בו סכנה? ואז יש לשעות לה אם היא זקוקה לתמיכתו?

במסגרת לימודיי (אני אחות במקצועי) נכחתי בלידה של זוג חסידים והיולדת ביקשה מהבעל לתמוך בה, בין היתר הדבר דרש נגיעה (הוא עשה לה שיאצו, או משהו דומה בכפות הרגליים). לטענתה שהרב אמר שאם היא אומרת שהיא צריכה אז יש לשעות לה. האם באמת יש על מי לסמוך? או שזו היתה המצאה שלהם?

תשובה 1:

א-ב. איסור קריבה לנידה איננו מפני החשש שבאותה קריבה יעשו מעשה ביאה, כי אם מפני שההתרגלות למגע עם הנדה יביא ביום מן הימים לידי כך. מלבד זאת היו גם דברים מעולם, של ביאה אסורה בחדר ניתוח, ואין צורך לפרט. יש לזכור שלדעת רוב הפוסקים איסור קריבה אל הנידה הוא מן התורה ולא גזירת חכמים.

ג. דעת הרמב"ן היא שאפילו בסכנה אין להתיר מגע עם הנידה, כי זה לדעתו בכלל העריות שעליהן ייהרג ואל יעבור. אמנם אין הלכה כמותו, אבל די בכך כדי לעורר על החומרה שבדבר. למעשה אם יש סכנת נפשות, מותר לסעוד אותה, אבל מה שמדובר כאן הוא סעד נפשי שבהחלט ניתן להשיגו בלי מגע כשמערכת היחסים בין בני הזוג בריאה.



שאלה 2:

תודה על תשובתך. כנראה שלא פירטתי מספיק. אינני מתכוונת לסעד רגשי/נפשי, אלא פיזי. 2 נקודות:

1. אינני מעוניינת באף מלווה בלידה, בעז"ה, פרט לבעלי,כמובן.

2. ייתכן ואצטרך עזרה פיזית ממש, כגון: להישען על מישהו במהלך הצירים (היום היולדות כבר לא פסיביות ושוכבות על גבן במהלך הלידה אלא פעילות - מה שקרוי "לידה פעילה") ומכיוון שהוא יהיה היחיד שנוכח אוכל להעזר רק בו.

אני יודעת שבעבר הבעל לא היה נכנס כלל, וחברותיה של היולדת היו סועדות אותה, אבל זה לא יהיה המצב אצלנו.

אנחנו דנים בנושא בבית יותר ויותר ככל שמועד הלידה מתקרב וברור לנו שאיננו מעוניינים לעבור על שום איסור, אלא שהכל יהיה בהיתר, ושהלידה תהיה בקדושה. אי אפשר להפריד בין מגע נצרך לבין כזה שאיננו נצרך? האם עליי לוותר על האופן שבו אני רוצה ללדת? אינני שואלת באופן קנטרני אלא באמת חשוב לי להבין ולברר את העניין עד תומו בשל העובדה שהתשובה כל כך קריטית לי.

תשובה 2:

ההלכה אוסרת את המגע הפיזי משעה שהחלו הצירים החזקים או משהיתה ירידת מים. על כן אין להיכנס לכתחילה למצב שמפני פיקוח נפש תזדקקי למגעו. במיוחד בהתחשב בדעת הרמב"ן, שהיא גם דעת הבית יוסף שאפילו במקרה של פיקוח נפש אסור להזדקק למגעו. אין להקל ראש באיסור שנהגו בו כל הדורות.



שאלה 3:

קראתי את תשובת הרב לגבי השתתפות הבעל בלידה וראיתי שההתייחסות הינה לגבי מגע פיסי, אך לא ראיתי התייחסות לגבי עצם הנוכחות של הבעל שהיא אסורה וכפי שמוכח מפסק הרגח"ד הלוי זצוק"ל אלא אם האשה תופסת את הדבר כהכרח שאז הדבר קרוב בעיני הגרח"ד לפיקוח נפש. מצ"ב הפסק:

נוכחות הבעל ליד אשתו בשעת הלידה

"הנני מאשר קבלת מכתבך מיום.. ובו שאלתך, אם מותר לבעל להמצא עם אשתו בשעת הלידה כדי לעודדה וכו' ובמדה שאין איסור אם ראוי הדבר או לא. ציינת שאין השאלה למעשה ואין שום חשש לשלום בית. ואף כי איני יודע כיצד הגעת איפוא לשאלה זאת, אעפי"כ אשיבך בקצרה כי תורה היא.

ואתחיל מן הסוף. דבר פשוט וברור הוא שאין דבר זה ראוי כלל, ועד דורנו זה ילדו אמותינו בשלום ובטחה ללא נוכחות הבעל, ובטוחני שאותן אמהות צנועות וכשרות היו מתנגדות בתוקף שיימצא בעלן לידן באותה שעה. אלא שמחקרים שנעשו לאחרונה הוכיחו שנוכחות ליד היולדת עוזרת לה מאד, וזה דבר מובן מאליו. וכיון שבבית חולים יש יולדות רבות, וקשה להצמיד לכל יולדת אחות משך כל זמן ישיבתה על המשבר, נמצאת היולדת באותה שעה חלק מזמנה בודדה בפחדה ויסוריה, וביחוד בלידה ראשונה חסרה היא גם נסיון. לכן, נולד הרעיון שהבעל עצמו שיכול להיות צמוד לה משך כל זמן ישיבתה על המשבר, וגם שהוא קרוב לה מאד מבחינה נפשית, הוא יעמוד לידה עד שתלד.

כאמור, חדשים מקרוב באו המציאו דבר זה שלא שערוהו אבותינו. אלא שהחשש הוא שאחרי שמכניסים רעיון זה לתודעתן של נשים הרות, הן נתפסות לו, ונתקפות פחד בשעת הלידה, וחושבות שנוכחות הבעל יקל מעליהן הסבל והסיכון שבלידה. מעתה לגבי אותן נשים הפכה נוכחות הבעל להכרחית כמעט, וקורה הדבר בעיני לפקוח נפש. ולכן נראה שיש להקל אם יעמוד הבעל למראשותיה של אשתו וישתדל בכל יכלתו לבל יסתכל במקומות המכוסים והצנועים וכו' שבזה ודאי שישי איסור.

וכל זה כמובן מאליו באם אשתו תדרוש זאת ממנו ותטען שנוכחותו מקילה עליה את חבלי הלידה ונוסכת בה בטחון וכו', אבל בלוא הכי ודאי שיש להמנע בהחלט מנוכחות הבעל בשעת הלידה."

תשובה 3:

הוא לא כתב שום מקור לאסור.