דימיון מול שכל

דימיון מול שכל

כ"ה בשבט תשס"ז

שאלה:

בשיעור האחרון העלת את נושא הדימיון מול השכל. אינני זוכר באיזה הקשר זה עלה. נאמר בשיעור "...כשאדם נופל לדימיון...."

כיצד יכולה להיות "נפילה לדימיון" אם הדימיון הוא כלי שרת תמידי עבור האדם. אינני יכול להעלות על דעתי חשיבה ללא דימוי כלשהו.

כיצד ניתן להבדיל בין דימיון "חיובי" לדימיון "שלילי"?

האם אפשר בכלל להבדיל בהגדרה בין דימיון לדימיון? הרי הדימיון לצורותיו הם תוצרים של מאוויים פנימיים של האדם!

לדוגמה אדם שמדמיין עצמו כ"גיבור" או כ"ייצרי" בעצם מביא לידי ביטוי את הצדדים החבויים בתוכו בצורה מוחשית יותר.

האם ניתן לקבל מחשבה ללא דימוי? גם לימוד תורה מלווה בעולם דימויים פנימיים של האדם.

האם בנבואה יש מרכיב של דימיון בתוכו?

במידה וכן זה משנה את כל הכללים וצריך לקחת ברצינות את הדימיון ולדעת להבין את חשיבות הדימוי.

האם אתה יכול להפנות אותי לספרים בנושא הדימיון מול השכל. ההעדפה היא לסיפרות מודרנית.

תשובה:

כוונתי היא לנפילה לשליטה של הדמיון על השכל. הדמיון כשלעצמו אינו חיובי ואינו שלילי, הוא מכוחות הנפש, ואף הכרחי בדי להשיג רוח הקודש ונבואה, מלבד בנבואת משה (רמב"ם). בלימוד תורה השכל דומיננטי בהלכה והדמיון ברגדה. בתלמוד הירושלמי יש התקרבות בין התחומים. יש התייחסות רבה ליחסי השכל והדמיון בספר אורות הקדש להרב קוק חלק א.