מצוות, רצון ואינטרס

ל' באב תשס"ח

שאלה:

עקב מפגשי דיון לקראת תשעה באב עלתה שאלה מסוימת וזו לשונה:

כאשר אדם עושה דבר כלשהו אזי הוא עושה אותו מתוך אינטרס. עכשיו הדבר הזה הוא נראה מבחינה מסוימת ממש ממש טעות וממש לא נכון אבל אחרי שחושבים על זה, בנאדם עושה בסופו של דבר דבר שהוא מגדיר אותו כרצונו שזה הוא מאמין שיעשה לו טוב.

ומכך נובע שבנאדם יעשה דבר על מנת שיהיה לו אינטרס מזה אך לא בהכרח גשמי. וגם לא בהכרח בנאדם יעשה את הדבר רק בשביל זה אלא בדרך עקיפה זה יגיע לו בסופו של דבר ומכך נובע שבנאדם עושה את פעולותיו, גם אם לא באופן מודע, בצורה אנכית.

כלומר בנאדם עושה מצוות כי בכך הוא מאמין שזה עושה לו טוב. כלומר לא על מנת לקבל פרס, אלא בצורה עקיפה בנאדם ירגיש טוב עם זה כי הוא יודע שזה האמת ובסופו של דבר אכן יגיע לו הטוב המיוחל, וכן כמובן באותו רגע שהוא עושה דבר שגורם לו להרגשה טובה.

וכן כל דבר בחיים שאני לקחתי, ניתן לראות כי גם אם לא בצורה ישירה בצורה עקיפה בנאדם יעשה דבר שיתן לו משהו הן אם תחושה רוחנית טובה הן אם דבר גשמי.

לעניות דעתי הגישה הזאת לא מדויקת במלואה אבל אני לא מצליח להסביר למה זה לא נכון לעצמי, כי כמו שאמרתי בכל דבר ניתן לראות שזה יתן משהו טוב לאדם.

האם הגישה נכונה? כיצד ניתן להסביר את הדבר הזה? האם בנאדם אכן מונע מפעולות אנוכיות? לאו דוקא אנוכיות לצורך הפן הגשמי אלא גם לצורך הפן הרוחני הפנימי כאשר בנאדם יותר מקושר לתורה ולמצוות.


תשובה:

יש ארבע שלבים ברצון של האדם (על פי הרב אשלג): 1) רצון לקבל על מנת לקבל. (תינוק או מבוגר רשע). 2) רצון להשפיע על מנת לקבל (ילד או מבוגר צבוע). 3) רצון להשפיע על מנת להשפיע (נער אידיאליסטי, בעקבות התגברות הופעת הנשמה בקרבו או מבוגר מטורף החושב עצמו אלוה). 4) רצון לקבל על מנת להשפיע. זה האידיאל המוסרי של היהדות שעל ידו הרצון לקבל הופך לכשר.