הדרך של חב"ד

הדרך של חב"ד

ט"ז באדר א', כ"א, כ"ד באדר ב' תשס"ח

שאלה 1:

First I have to apologize for writing in English, since I am in the US and I do not have a Hebrew keyboard. I will, however, be glad to get a respond in Hebrew. <...> I do get the notion, listening to MANY of your lectures, that you strongly oppose the theological outlook of Chabad in general. Can you please tell me what is it that you see wrong in the direction of Chabad? Not "leshon hahra" chas veshalom, but what you see as a contradiction to the path YOU think Judaism should be directed.

תשובה 1:

מעשיה ומסירות הנפש של תנועת חב"ד למען כל יהודי, ראויים לשבח אמיתי. עם כל זאת יש גם מקום לביקורת.

א. בתחום הרעיוני, יש נטיה רבה לכיוון הפאנתיאיסטי, אמנם באופן הנקי מקלקול אמוני, אך יש בכל זאת נסיון להתעלם מהצמצום, ובעקבות כך מממשות הנברא. כל עבודת האדם מתנקזת בשינוי ההכרה לדעת כי אור ה' ממלא את הכל, יותר מאשר בקניית הזכות על ידי המעשים, כברמח"ל למשל.

ב. התפיסה המשיחית מוטעית לגמרי. אינני דן בשאלה אם המשיח יכול לקום לתחיה אחרי מותו, כי זו שאלה משנית. הטעות היא בעצם ההגדרה של המשיח כדמות רוחנית רבנית ולא כמלך, כלומר מי שהשלטון הפוליטי הממשי בידו. יש כאן נטיה להתעלם מהמימד הפוליטי של היהדות, שהוא מרכזי מאד מצד האמת.

ג. יש גם נטיה לפעמים בתנועת חב"ד שלא להכיר בלגיטימיות של כל מה שאינו חב"ד.

שאלה 2:

קראתי את שורותיך לגבי התגדותך לדרך חב"ד, ועלי לציין, כי בתור חסידת חב"ד ישנם מספר אי דיוקים קריטים בכתביך. "כל עבודת האדם מתנקזת בשינוי ההכרה לדעת כי אור ה' ממלא את הכל, יותר מאשר בקניית הזכות על ידי המעשים, כברמח"ל למשל". ידוע כי הקו המנחה את הרבי מליובביץ, שמופיע בכל שיחה ומאמר (ראה 26 כרכי תורת מנחם, וליקוטי שיחות, וכמובן במעל 36 כרכי מכתבים אישיים וכו'-) כי "המעשה הוא העיקר". נכון - שמעשה שנובע מתוך ראיה כי הכל זה אלוקות - יהיה מעשה מכוון יותר.אך הביטול של המעשה הוא ההפך המוחלט והגמור מכל תורת חב"ד. אם לא כן - איך תסביר את מעל 3000 משפחות של שלוחים בכל חור נידח בעולם?אם לא במטרה של עשיה ציבורית ואישית? ההפך. "צדיק בפרווה" הוא אחד הכינויי גנאי הכי חריפים בחב"ד... מאין הסקת את המסקנה הראשונה, איני יודעת...

ב. "התפיסה המשיחית מוטעית לגמרי. אינני דן בשאלה אם המשיח יכול לקום לתחיה אחרי מותו, כי זו שאלה משנית. הטעות היא בעצם ההגדרה של המשיח כדמות רוחנית רבנית ולא כמלך, כלומר מי שהשלטון הפוליטי הממשי בידו. יש כאן נטיה להתעלם מהמימד הפוליטי של היהדות, שהוא מרכזי מאד מצד האמת." -- הרבי אמנם טען שאינו מתערב בפוליטיקה במובן הפופוליסטי והמסחרי (ראה שחיתויות ידועות של עסקאות בין מפלגות כדי להדבק לכסא...), אך טען באופן חריף את דעותיו על הליכים פוליטים לאורך כל הזמן. החל מבאזני אנשי ציבור ופוליטיקאים שהגיעו לחצרות קודשו, וכן בראיונות עיתונאים. האמת היא שאין מלך יותר מתאים מאשר מלך המשיח. הרי זהו מלך אשר משלב תורה, ועבודה - כלומר, ראיה תורנית עם ראיה מדינית. מה עדיף? הליצנים של היום? זוהי הבעיה עם הציונות הדתית - שמחבקת את השלטון הקיים כברירת מחדל. היהדות אומרת אחרת (ושם הפספוס של הציונות הדתית-) שיש אלטרנטיבה עדיפה. הוא מלך המשיח. אליו צריך לשאוף. זה לא פנטזיה מטורפת. זה לא קיצוני. זה יג עיקרי הרמב"ם.

ג. "יש גם נטיה לפעמים בתנועת חב"ד שלא להכיר בלגיטימיות של כל מה שאינו חב"ד.": אני חושבת שראיה אחת שווה אלף מילים. תיסע להודו, תיסע לקריית ארבע, תיסע לקרווילות בגוש קטיף, תיסע לשדרות המופגזת - לומר שחב"ד לא מתחברים לכולם, זה פשוט הוצאת דיבה.

תשובה 2:

תודה על מכתבך. אעיר תחילה שאני מעריך מאד את תנועת חב"ד. ולגופו של ענין:

א. מעולם לא כתבתי שחב"ד מבטלים את המעשה, אבל כן כתבתי שעולה מספר התניא שהמטרה של המעשים ושל הלימוד הוא להביא לידי הכרה של ביטול היש. זה דגש אחר מאשר ברמח"ל שעל פיו אין מטרה כזאת כי אם להקנות את היש לנברא.

ב. האלטרנטיבה של משיח איננה פוסלת את העיסוק הפוליטי אלא אדרבה מחייבת אותו. הרבי אמנם השפיע על הפוליטיקה אבל בהחלט לא היה בעל סמכות שלטונית, בעוד שהמשיח הוא מלך. לו הקים הרבי כח צבאי או גבה מסים בארה"ב, היה יושב בכלא האמריקאי, ואילו מלך המשיח מולך כפשוטו על מדינה כפשוטה. עצם אמירתך שהמשיח הוא אלטרנטיבה לפוליטיקה מאשר את מה שאמרתי שיש בחב"ד נטיה לעקוף את המימד הפוליטי.

ג. אכן חב"ד אינם פוסלים שום יהודי ומצויים בכל מקום שבו אפשר לעשות משהו למען היהודים. מה שאמרתי הוא שבתחום התורני-עיוני אין מקום למה שאינו תורת חב"ד שהרי הרבי הוא משה רבינו שבדור ואיך אפשר שלא לנהוג על פיו. לפי זה חייב כל אדם לנהוג על פי מנהגי חב"ד בניגוד למסורת אבותיו, למשל.

עם כל הרצון לחיות בידידות אהבה ושלום עם בעלי הדעות השונות בישראל, יש גם צורך לראות את האמת.

שאלה 3:

אני מתקשה להבין מה כל כך רע בעבודת ביטול היש. האם הרב יכול לפרט יותר? לא למדתי את הרמחל אבל לפי מה שהבנתי זה לא נראה סותר.

התניא מדבר על זה שכל עברה ודבר אסור נובע מהכרה שיש מציאות נוספת חוץ מאלוקות ועל ידי ביטול היש נגיע להיות בינונים שזה מטרת הספר. ואז אנחנו קונים זכות עי המעשים ומקנים היש - שכר לנברא.עבודת ביטול היש לגמרי - מציאות העצמית שייכת לעבודת הצדיק ולפי איך שהבנתי מהתניא זה עבודת יחידים.עבודת הכלל זה הבינונים - מלחמה ברע בלי ביטולו. האם הרב יואיל בטובו לספר לי מה בשיטת הרמחל סותר או מה לא הבנתי נכון? ועוד שמפרק לה עד סוף חלק ליקוטי אמרים הוא מאריך בזה שעבודת השם בחיי המעשה היא העיקר והיא היותר גבוהה וזה תכלית בריאת העולם להביא השראת השכינה לעולם הנבראים איפה שיש הרגשת יש על ידי מצוות מעשיות ושימוש בגוף החומרי. לפי מה שהבנתי יש התייחסות די גדולה לממשות הנברא. שלפי דעתו נראה שהעיקר זה שילוב של חיי החומר עם הרוח דוקא מה שמתאים מאוד לדרך של הציבור הדתי לאומי רק שחבד של היום לוקחים את זה לכיוון אחר. וזה לא מה שבעל התניא התכוון.

אשמח לשמוע את דעת הרב.

תשובה 3:

ברור שגם בעל התניא סבור שהמעשה חשוב. העיקר הוא בדגש. עם זאת יש הבחנה, והיא שלרמח"ל היש מוקנה על ידי המעשה משום שהנברא נהיה למקור ישותו. מה שאין כן בתניא שדוקא השראת השכינה, שאמנם התאפשרה על ידי יוזמת הביטול, היא המעניקה את היש.