האם כתבי הקודש טועים?
י"ח, כ"ז בניסן, ט"ו באב תשס"ז
שאלה 1:
השאלה שברצוני לשאול היא בקשר לטעויות אפשריות בכתבי הקודש (לשם קיצור נכנה אותם התורה, כשהכוונה היא לכל התנ"ך, התורה שבעל פה, ואם צריך גם תוספות וקבלה) והמסקנה שהמאמין נדרש להסיק בעקבות זאת.
במילים פשוטות, האם כתבי הקודש יכולים לטעות, ואם כן האם יש עם זה בעיה. לצערי, מעצם העניין הניסוח המפורט של השאלה (להלן)ארוך יחסית, כך שצריך סבלנות לקרוא אותה וגם לחשוב עליה. בכל מקרה אני מוכן לחכות בסבלנות לתשובה, אבל מבקש שהיא תיהיה רצינית, כי השאלה רצינית.
במקומות רבים בתורה יש התייחסות לעניינים הקשורים למציאות הפיסיקלית, ויש הרבה טענות שנטענות בעניין זה. למשל, טענות שונות על השמש והכוכבים (כגון מסלוליהם או מספר הכוכבים/פלנטות), טענות על בעלי חיים מסוימים ותכונותיהם, טענות על חומרים מסוימים וכדומה.
כדוגמה ספציפית נתבונן בטענה המתוארת בתלמוד (חולין נט, א ואחר כך בספרי פרשת ראה, קב): "היה מהלך בדרך ומצא בהמה שפיה גמום בודק בפרסותיה. אם פרסותיה סדוקות, בידוע שהיא טהורה. ואם לאו, בידוע שהיא טמאה. ובלבד שיכיר חזיר. תנא דבי רבי ישמעאל: ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא, שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמפריס פרסה וטמא, אלא חזיר." ועוד אמרו חז"ל בברייתא (ספרי פרשת ראה, קב): "אך את זה לא תאכלו. אמר רבי עקיבא: וכי משה קניגי ובלסתר (=צייד או זאולוג) היה?? מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים!"
בדוגמה זו ישנה טענה של חכמים (רבי ישמעאל ורבי עקיבא) לגבי המציאות הפיסיקלית. הם טוענים שבעל החיים היחידי שמפריס פרסה וטמא (אינו מעלה גרה) הוא החזיר. יתר על כן, הם מסיקים באופן שאינו משתמע לשתי פנים שעובדה זו מוכיחה את העובדה שהתורה ניתנה משמיים, כלומר את נכונות התורה והיותה דברי אלהים חיים. בנוסף, משתמע מהכתוב שניתן כאן פסק הלכה: האם מותר או אסור לאכול בעל חיים מסויים במצב מסויים.
במרוצת הדורות אנשים נוספים הסיקו מסקנות דומות, למשל הרב ברוך אפשטיין כתב: "להודיע בזה מעלת התורה, שמתוכה ניכרת נתינתה מפי הגבורה בכח אלהי ממעל. כי אדם בשר ודם, אי אפשר לו להחליט שרק אלה סימניהם כן ולא זולתם. כי אולי נמצאים עוד ברואים בסימנים אלה כמו הגמל, ושפן, וארנבת, וחזיר? ואולי במשך השנים והדורות יחקרו וימצאו עוד כאלה? אבל הקדוש ברוך הוא רק הוא יודע שאין במציאות יותר מאלה שהזכיר כאן. כאשר באמת אנו רואים כי מאז שניתנה תורה לא מצאו התרים והחוקרים עוד מינים! והן הן מנפלאות תמים דעים וסגולות תורתו". (הרב ברוך אפשטיין מפינסק, בספרו תורה תמימה ויקרא יא, אות יז). ראה גם חוברות "ערכים" או האתר הבא http://www.ayalla.net/modules.php?name=News&file=article&sid=13
כעת נשאלת השאלה האם באמת זה מוכיח את אמיתות התורה, או שזוהי חרב פפיות. נניח שרבי ישמעאל ורבי עקיבא טעו, כלומר ישנם בעלי חיים פרט לחזיר שהם מפריסי פרסה וטמאים. האם יש עם זה בעייה? האם התורה (או החכמים) יכולים לטעות? האם זה יוצר משבר אצל המאמין?
בהנחה שהתורה נכתבה על ידי אנשים אין אם זה שום בעיה. אותם אנשים חיו לפני אלפי שנים ולא היו בעלי הידע והיכולות הטכנולוגיות שיש לנו כיום, ולכן לא מפתיע שהם טענו גם טענות לא נכונות. מצד שני, בהנחה שהתורה ניתנה משמים והידע הגלום בה עבר מדור לדור, מטעותם של רבי עקיבא ורבי ישמעאל ניתן להסיק כי התורה עצמה טועה, כי רבי ישמעאל ועקיבא ביססו את טענתם על הידע שקיבלו מקודמיהם וכך הלאה עד זמן מתן תורה, כלומר לכאורה כבר "משמים" נטענה הטענה הלא נכונה על החזיר. אם התורה/חכמים טעו פעם אחת, יש סיכוי סביר שהם טעו גם במקרים אחרים וזה מערער על אמיתות התורה ועל עצם היותה תורה מן השמים. במקרה הספציפי הזה ישנה גם בעייה מעשית, כי טעות של רבי עקיבא וישמעאל גוררת שפסק ההלכה שניתן שם כבר לא מבוסס.
הרושם שקיבלתי מקריאה במקומות שונים ,שיחות עם מאמינים וארועים היסטוריים, הוא שהרוב המכריע של האנשים מניחים שהתורה לא יכולה לטעות. בהנחה שרבי עקיבא וישמעאל טעו, יש כאן בעיה רצינית (לפחות לאותם אנשים).
תשובה 1:
יצויין שאין בדבריך שום ראיה על טעות בתנ"ך כי אם ראיה לאפשרות של החכמים לטעות. אין זה רציני לטעון שטענת התנאים בדבר החזיר כבר נטענה בימי משה.
לגופו של ענין, האם כתבי הקודש יכולים לטעות? דבר ברור הוא שניסוח דבריהם של הנביאים חל על רקע מה שהיה ידוע בימיהם, ואין לתבוע מהנביא לנסח את דבריו על פי נתונים מדעיים המאוחרים לתקופתו. אין בכך כל פגם, כי הם מוסרים את דבר ה', כלומר את המשמעות של המציאות ולא את המציאות. מלאכת תיאור המציאות הוא עניינם של אנשי המדע. וכבר כתב רב שרירא גאון "רבנן לאו אסוואתא נינהו (=רבותינו אינם רופאים)", והרמב"ם במורה נבוכים על פי הסוגיא בפסחים שבענייני מדע אנו מקבלים את דעת מי שמביא ראיות, אף נגד חז"ל. וכתב רבינו שמואל בן חפני גאון: "לא נקבל אמיתת דבר שבאו ראיות בביטולו רק מפני שאמרו אחד הקדמונים". והרמב"ן מתנגד להסברה בריאותית לחוקי הכשרות, כי אלה עושים את תורת ה' לספר הרופאים. ועיין היטב בדברי רמח"ל הנפלאים בעניין זה המודפסים בסוף הקדמת הרד"ל לפירושו על פרקי דרבי אליעזר.
גם אם נאמר שר"ע או רבי ישמעאל טעו, אין בכך כלום, משום שמאחר והקב"ה החליט לתת את תורתו דווקא לבני אדם, וידוע לפניו שהאדם עשוי לטעות, הרי זה אומר שהוא מחיל את דברו גם על טעות, ושיש לטעות זו משמעות.
שאלה 2:
לו יצוייר שיש טעות מדעית בכתבי הקודש האם זה יגרום לרב איזה שהוא פיקפוק באמונה? האם כשרבנים בגמרא טועים טעויות מדעיות, האם אין זה מוריד מחשיבותם? שהרי הם יכולים להחיות מתים אז איך הם יכולים לטעות? בתשובה שנתן הרב לאחד השואלים באתר אמר הרב שגם בטעות יש משמעות - האם הרב יכול לפרט על זה קצת יותר?
תשובה 2:
טעות מדעית אינה נוגעת לעניינם של החכמים כמוסרי התורה שבעל פה. יעיין ההפניה לרמח"ל בדברי אל הכותב שהבאת. לגבי משמעותה של טעות, אביא לדוגמה את הנוהג להעלות ראשון לספר תורה כהן אפילו עם הארץ במקום ת"ח. טעות זו סייעה לשמר את ערכה של הכהונה בזמן הגלות.
שאלה 3:
לפעמים מטריד אותי העניין שכתוב בתורה למשל כל מיני תיאורים שגויים על הארץ כמו מתפילת חנה "כי להשם מצוקי ארת וישת עליהם תבל", או מתהילים (למרות שזה לא התורה עצמה בכלל) שכתוב "יסע ארץ על מכוניה בל תימוט" וכו',ו"אף תיכון תבל בל תימוט" או מאיוב פרק לח "לֶאֱחֹז, בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ; וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה" (אבל מצד שני באיוב כתוב "נֹטֶה צָפוֹן עַל-תֹּהוּ; תֹּלֶה אֶרֶץ, עַל-בְּלִי-מָה" שזה מראה שהארץ לא עומדת על כלום, אז יכול להיות שכן ידעו). האם זה פוגע באמינות התורה, או במקורה באלוקי? כי לדוד מיוחסת רוח הקודש ואף נבואה, ואם כן, אז איך ייתכן שלא ידעו על צורת הארץ? או שהוא דווקא כן ידע, וכתב כדרך בני האדם באותה התקופה, וגם כדי לא להבהיל אנשים אחרים בתקופתם? כמו שהיום כולנו אומרים "השמש שקעה או זרחה" וזה לא נכון פיזקאלית בכלל כנ"ל לגבי המשפט מתפילת חנה (שגם היא אמרה דברים ברוח הקודש) לעיל.
תשובה 3:
אין כל סתירה למקורה האלוהי של התורה בכך שלא ידעו הנביאים את צורת העולם.