ר"י אלבו על מוות מקרי
כ"ו בכסלו תשס"ז
שאלה:
כתב ר"י אלבו בעיקרים מאמר רביעי פכ"א:
..."המיתה הזאת הנגזרת עלי אי אפשר שתהיה אלא מאחד משלושה פנים:
אם מצד העונש המגיע מאתך על חטאי;
או מצד הוראת המערכת;
או שהגיע זמני להיפטר.
ואלו השלשה הם הקצים הקבועים לחיי האדם.
אמר דוד על שאול: כי אם ה' יגפנו, או יומו יבוא וימות, או במלחמה ירד ונספה, (שמואל א' כ"א) רמז בזה שהמיתות הן שלש:
אם כרתית,
או טבעית,
או מקרית.
כי ה' יגפנו - ירמוז על המיתה הכרתית והיא מיתת העונש על החטא,
או יומו יבוא ומת - ירמוז על המיתה הטבעית, והוא שהגיע זמנו להיפטר כפי מזג,
או במלחמה ירד ונספה - ירמוז על המיתה המקרית המגעת לאדם בלא עתו ובלא חטא קודם, אלא מצד המערכת. או הגזרה הכוללת שכל מי שיכנס במלחמה פלונית ימות, ואם לא היה יוצא למלחמה לא היה מת. ואם יצא - ימות מצד ההוראה הכוללת, אף על פי שאין בידו עוון אשר חטא".
שאלה: האם הדברים הנ"ל אינם סותרים את האמור במזמור צ"א: "יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש"? האם יש דעות אחרות במחשבה היהודית באשר למיתה המקרית?
תשובה:
אינו סותר את הפסוק כי גם רבי יוסף אלבו ידע אותו. הוא יכול לפרשו כרמב"ם במורה נבוכים שהכוונה שאדם נעלה זוכה להשגחה פרטית אפילו בשדה הקרב. מובן שגם להרמב"ם הפסוק אינו מדבר במקרה שיש גזרה כללית שכל היוצא לקרב זה ימות. יש גם דעות אחרות ביהדות, כגון דעת הבעל שם טוב שסובר שכל מה שקורה הוא בהשגחה פרטית אפילו על הדומם. כמו כן השאלה אם יש קץ קצוב לחיים שנויה במחלוקת. עיין תשובת הרמב"ם בנושא זה באגרותיו מהדורת ר"י שילת. לעניין תכלית המוות, עיין במספד שכתב מהר"ל מפראג. (בספר שבביתי זה נמצא בדרשות מהר"ל במהדורת הרב כשר. במהדורה המצויה, אינני יודע איפה.)